היי
אני פוחדת ממה שיהיה אחרי שת יעזוב לדוקטורט בגרמניה
בין אם אני אעזוב איתו ובין אם לא זה היה מפחיד
בכלל אני בתקופה שבקרוב יהיו שינויים גדולים
כי אני מתחילה תיכף לשלוח קוח למקומות בצורה רצינית
ועכשיו גם האפשרות שאולי אני אגור איתו שם כמה זמן
המשרד הזה עושה אותי חולה
כבר חשבתי שהבראתי ובאתי לכאן ואני שוב מסוחררת
אני בנאדם מעצבן לחיות בתוך הראש שלו אני תמיד מחפשת בעיות ומוצאת
ות כזה רגוע הכל אצלו בפרופורציות
מצד שני הוא במינון יותר גדול ממני של הכדורים חח
אולי אני צריכה להגדיל את המינון מכל מה שמתקרב
אני לא שלמה עם הקשר הזה ושהוא מתעמק ככה
אני מרגישה שמבזבזת לו את הזמן
אבל גם שאולי הוא בדיוק מה שאני צריכה לחיים
אמרתי לו כבר אלף פעם שאני לא רוצה להתחייב ושאנחנו לא זוג בעיני, שאני רק מאוהבת קצת לפעמים, שהוא חבר אהוב שלי ואנחנו מחזיקים ידיים ואני מחבקת לו את הראש ואנחנו שוכבים. אני כזאת סתומה מה הבעיה שלי.
לא משנה כמה אני חולקת איתו את החששות שלי אני עדייין מרגישה שאני משקרת ומוליכה אותו שולל ופוגעת בו. והרגשות אשמה האלה לא נותנים לי להנות מהזמן שלנו ביחד. הכל תמיד עם עננה שחורה של "אני מכשפה רעה"
הטריפ בילבל לי הכל. אבל אולי זה היה קורה גם בלי קשר.
הלוואי שט תצליח לסדר לי את הראש
אני לא רוצה לדבר איתה על ת כי זה לא קשור ללמצוא עבודה
אבל כרגע מש לא מעניין אותי עבודה
אנחנו טסים לברלין עוד חודשיים וזה יהיה כיף
די טל חייבת לעזור לי עם הרגשות אשמה
זה ממש התעצם
הכל נהיה גרוע יותר מאז הטריפ
הייתי כל כך בטוב
באמת לא פחדתי ככה
הכל היה אותו דבר כמו עכשיו אבל לקחתי את זה אחרת הרבה יותר ברגוע
די שתעזור לי שתעזור לי
גם בעיות הצנרת חזרו בסופש הזה וזה פשוט לא ייתכן אני לא מוכנה לזה
אני לא רוצה
טל חייבת לעזור לי חבל שאנחנו נפגשות רק מחרתיים
שתעזור לי
אני יכולה לכתוב דברים חיוביים להילחם בזה
אני יכולה בתיאוריה
ולא רק בתיאוריה
ואני מרגישה שאני לא רוצה שאני רוצה רק להתבוסס בפחד.
זה לופ כזה שמסחרר צריך לקפוץ ממנו ולנחות בלי למות בטעות
בטח אם י הייתה קוראת את מה שכתבתי היא הייתה מרחמת עליי וחושבת שאני סתומה
טל תצילי אותייי
איףףףף עליי
עוד מעט אני הולכת הביתה שלי
אני רוצה ללכת הביתה שליייי
ולאכול אוכל שינחם אותי
ולהתקלח
ודי קצת להיות יותר חסינה די
די
וביי
