אני כותבת כדי לתקן אבל גם כדי לחלוק

עבר בדיוק שבוע מהאובר דוס שהיה לי, עכשיו 3 וב4 השתחררתי מהמיון

אני עוד לא חזרתי לעצמי. כבר לא מרגישה מסטולה בכלל כמה ימים אחרי היו לי תיקים כאלה/קפיצות שרירים בכל הגוף. שזה לא היה היום ואתמול היה קצת. 

אני מרגישה חרדתית .. אולי כדאי לעשות תור לפסיכיאטרית שאם זה לא ישתנה עד שהתור יגיע שתייעץ לי מה לעשות..... לא בא לי להעלות את המינון בא לי רק שהכל יחזור להיות כמו שהיה.

באמת היה כל כך מתוק ורגוע עם ת׳. התחלתי להרגיש ביטחון בקשר הזה. אנחנו חברים טובים המון זמן ולא רציתי שזה יהיה זוגי אבל התחילה לי משיכה אליו ואחרי זה פרפרים והוא רצה זוגיות איתי אז אמרנו טוב ננסה. ולא הייתי שלמה אבל בשבוע שלפני הטריפ הרגשתי כל כך בטוב ונכון איתו. ועכשיו זה לא רק חזר להיות מלחיץ זה נהיה גרוע יותר.

זה היה שישי- טריפ 
 שבת קצת לנוח אבל עדיין עם הראש חצי בסרט הרע
 יום ראשון עבודה כשאני גמורה מעייפות ואוכלת סרטים
שני  מרגישה חולה ברמה של סחרחורת כשעומדת ועדיין הולכת לעבודה 
רביעי וחמישי אותו דבר
שישי זה היום או אתמול . גם עדיין חולה. בקיצור יש לי כאב ראש כמעט רצוף כבר שבוע . אני רבה עם ת׳ כל הזמן. לא ריב אמיתי אבל אני מתעצבנת עליו ממש על דברים שהוא אומר ועושה. וזה מרגיש לא הגיוני לכעוס על הדברים האלה כי זה סתם שטויות אבל זה ככ מרתיח אותי ואני מקללת אותו וזה הכל חצי בצחוק אבל אני באמת מתעצבנת. ואני כבר עייפה מזה אני מותשת. הזמנו כרטיסים לברלין ביוני נהיה שם שבוע. זה מטורף הקשר שלנו מוזר. אני עם אותם הפחדים. אני מרגישה שלא מספיק השתרללתי בחיים לא שכבתי אף פעם עם אישה ות׳ פתר לי את בעיות הצנרת אז במובן הזה הוא הראשון שלי.. אז זה מרגיש לי שמה שאני רוצה זה להתנסות לפני שאני כביכול מתמסדת. ומצד שני אני כן רואה את עצמי בוחרת בו להיות הפרטנר לחיים ואני לא רוצה לפספס אותו. יש לנו הרבה דברים שממש מתאימים שהוא משלים לי. אז אני לא יודעת מה לעשות. הוא נוסע לעשות דוקטורט בגרמניה עוד כמה חודשים ולפני הסופש דיברנו על זה שאם עד אז נהיה ונישאר זוג אז אני אבוא איתו כי למה לא? שם קל יותר לחיות יש לי מקצוע שלא חובה שפה. כאילו זה הגיוני לעשות את זה וזה סהכ נשמע כיף. זה כן יהיה קשה רחוק מהמשפחה אבל גם לזה יש יתרונות..... אבל עכשיו אני עם כאב ראש וזה צובע לי הכל . אני חייבת שהזמן יעבור. אני יותר חסרת ביטחון, יותר חרדתית, יותר עצובה , יותר כועסת, יותר מפוחדת, יותר שונאת את עצמי. זה כל כך מבאס כל כך מיותר בא לי להחזיר את הזמן אחורה. 

אני רוצה להאמין שהזמן ירפא את זה. שאני אחלים, בסופש ניפגש נהיה ביחד ברגוע ואז הכל יחזור למקום. 

קשה לי שהוא לא פה כל הזמן. אני רוצה אותו לידי תמיד. זה לא הגיוני שהוא לא שכן שלי. 

אני כבר לא זוכרת מה אני אוהבת בו קשה לי לאהוב אותו ואני מסבירה את זה לעצמי בזה שאני לא אוהבת את עצמי בימים אלה אבל אני כן אוהבת אותו מאוד. זה מוזר אני מבולבלת מאוד. 

הזוי הזוי הזוי

הוא כל כך מעצבן לפעמים היום קיללתי אותו בוטסאפ בקללות גזעניות והומופוביות כמו ערס בכיתה ז ואז חסמתי אותו בוטסאפ, בטלפון ובאינסטגרם והרגשתי הקלה עצומה והלכתי לישון לאיזה 5 שעות. כשאנחנו מתכתבים אני מפרשת שתיקות כאילו הוא לא שם עליי. הוא גם לא שואל אותי מה שלומי לא בודק איתי את מצב המחלה שלי וזה מעליב אותי. אני פגיעה רגישה חסרת ביטחון הכל מלחיץ אותי ומוריד לי. אמרתי לו שאני מרגישה שהוא לא שם עליי והוא אמר לי יסתומה אנחנו מדבברים 23 שעות ביממה וזה נכון אבל אני מרגישה שאני עושה משהו רע איתו שאני צריכה לשחרר אותו. אבל זה לא שבינתיים יש לו משהו יותר טוב לעשות הוא גם ככה לא יכול להתחייב עכשיו למישהי הוא עוזב לגרמניה תיכף . כשהתחלנו את זה הוא אמר שגם הוא לא יכול עכשיו קשר רציני שזה טוב זאת הסיבה שהסכמתי. כי שנינו סיכמנו שמתחייבים אחד לשניה אבל לבינתיים. אבל אהבה  זה לא כזה פשוט זה ממכר ומבלבל. ולפני שבוע הרגשתי שאנחנו צצריכים להישאר ביחד לנצח ועכשיו אני חושבת שאנחנו רבים יותר מידי. וגרמניה זה מפחיד. לעבור לגרמניה זה מפחיד!! גם מה אני אעשה בלי אור שמש. אבל הוא בטח יחזור איתי ליפו אם יישאר משהו מהמדינה. הוא יותר טוב ממני בהרבה דברים. אני צריכה לנשום עמוק ולזכור שהכל יהיה בסדר , כואב לי הראש מהחום ואני חושבת שזה מרגשות. זה לא מרגשות זה כי הגוף שלי בטמפרטורה גבוהה. פשוט תירגעי, תמשיכי לראות סדרות. תאכלי טוסט. תמיד אני כועסת עליי שאני נחה אבל עכשיו זה בדיוק הזמן לנוח. ממש צריך לנוח כדי שלגוף יישאר כוח לטפל בעצמו. 

ואל תשכחי שאת זה לא הוא והוא זה לא את. את אדם בפני עצמך ויש לך את הדברים שלך ואת מחזיקה את עצמך. יש לך כוח ועצמאות. תראי את הבית שלך הוא גן עדן פסטורלי. את המרפסת. תהיי חברה טובה לעצמך והכל יסתדר לך.