היי

הרבה זמן לא הייתי כאן כי הכל היה אחלה סך הכל, גם עכשיו בטח זה רק זמני והכל יחזור לקדמותו

אצל ת והחברים שלו זה ממש נורמלי לעשן קנביס

 הם תמיד מעשנים כשיושבים ואני מצטרפת אבל במינון נמוך ממש כי אני לא אוהבת את עישון עצמו וגם קצת מלחיץ אותי כי אני לוקחת תרופה כמו ציפרלקס קבוע וגם כדור ויטמין של השמש ובשישי האחרון לקחתי גם כדור לאלרגיה ולצינון. 

החברים של ת השאירו לו עוגיה במינון לא ברור ות הציע לי לאכול אותה כי היא לא טבעונית והוא כן.. 

הוא הציע שאתחיל בחצי ואז אם אני ארצה עוד שאקח עוד חצי. 

אכלתי חצי בבית ונסענו במונית לסטנדאפ. לפני שהתחיל אכלתי את החצי השני

ואז זה התחיל חמוד שמרוכזים ממש בדבר אחד והזמן זז מוזר וכאלה ואז הרגשתי שאני בכלל לא מצליחה להתרכז במה שקורה והייתה לי קצת תחושה של בחילה אבל לא הייתי בטוחה . בכל מקרה פחדתי להקיא של על אנשים אז אמרתי לו שאני רוצה לצאת. 

וזה היה לי קשה להגיד לו כי זזתי מוזר ומשום מה היה לי קשה לדבר. 
עמדנו בחוץ ושם אני כבר התחלתי לראות דברים מוזרים הייתי חצי בסרט שהתחיל להתפתח לי בראש וחצי עם ת. אמרתי לו שיש לי בחילה והוא רצה להזמין מונית הביתה. שמתי לב שהוא נלחץ , לא ראיתי את הפנים שלו ... אני חושבת שחשבתי לעצמי שנה זה להיות תחת השפעת סמים... ואז התחלתי לחשוב על הכדורים ולפחד מההשלכות כי תחלס אני לא יודעת כלום על קנביס אבל כן יודעת בוודאות שלא מומלץ לערבב עם הכדורים שלי.  לא יודעת למה לא דאגתי ולא חשבתי שזה יכול להיגמר ככ רע.

משם הגעתי למונית ומהמונית לרחוב מתחת לבית שלו ושם לא זכור לי אבל הקאתי. 

הסרט שהתפתח לי בראש זה לופים משוגעים ממש. חשבתי שאני בסכנת חיים אבל לא הייתי בטוחה אבל ככל שהתעמק הניתוק שלי התחלתי להאמין יותר ויותר שאני באמת מתי ואני בעולם הבא, וזה היה כמו התלבטות /ויכוח פנימי של האם אני בגן עדן או בגהנום? לא ידעתי אבל הייתי בטוחה שאני כבר לא חיה. בגהנום היה ממש מפחיד כי חשבתי שאני תקועה לנצח בלופ והרגשתי מטומטמת כי אמרו לי שזה בגלל שלא הייתי דתיה והמכשפחה/אלוהים אמרה שאני מתה בגלל שאני טיפשה שלא הלכתי בכיוון הנכון וסמכתי על טיפש כמו ת. שברור ששנינו טיפשים וזה היה ידוע מראש שזה מה שיקרה לי. שאני לא מיוחדת ולא טובה אני סתם כלום שמתה ככה ואחרי זה תקועה לנצח בלופ של אותה מחשבה מייסרת .... זה היה ממש מפורט והרגיש שקורה לאורך המון המון זמן . 

אחרי או לפני שהקאתי ת אמר שלא הייתי בהכרה, לא עמדתי על הרגליים ולא תיקשרתי. אחרי זה הייתי באמבולנס ואזאני חושבת התחלתי לדמיין שאולי אני דווק בדרך לגן עדן אבל זה תמיד היה מין ויכוח של כן לא כן לא כן לא כן לא. כלומר אני בגן עדן? לא אני בגהנום.לא אני בגן עדןן  ,לא אני בגהנום ): מטומטם בדיעבד. והייתי ככ מאוכזבת מת' כי הוא לא קר לאמבולנס בזמן ולא האמין ישר שיש לי בחילה ונתן לי את העוגיה הזאת ולא דאג לי מספיק . והוא אמר שאמרתי לו בשקט "אני חושבת שאתה הורג אותי" ואז איבדתי הכרה. 

בבית חולים הבנתי שאני חיה ואז התחלתי לחזור לעצמי אבל עדיין הייתי עם רגל אחת בתוך הסיוט כי חוויתי אותו כארוך מאוד ומפורט מאוד ואני זוכרת , למזלי עכשיו פחות אבל באותו רגע זכרתי הכל.. גם לקח לי הרבה זמן להסכים עם זה שהחלום על גןעדן וגהנום הוא סתם משהו שיצרתי בראש ולא אלוהים שמזהיר אותי.

ואני קשה לי לא להביע רגשות מיד כשאני מרגישה אותם אז פגעתי בו. אמרתי לו שאני כועסת עליו ומאוכזבת ממנו ועדיין מרגישה כאילו מה שקרה לי בראש זה אולי אמיתי. 

הוא כמובן נפגע מזה שאני מאשימה אותו שהוא הרג אותי.......... כי זה הרגיש שהוא הורג אותי בפועל

לא התחשבתי בו רציתי שהוא יבין שזה היה קשה י היה נראה לי שהוא חושב שלא קרה כלום הוא היה אומר זה יעבור והכל בסדר וזה עיצן אותי רציתי שהוא יבין מה הוא עשה שייזהר איתי יותר פעם הבאה. 

אבל במקביל גם אומרת לעצמי שהוא לא אשם , אני צריכה לקחת אחריות מלאה על מה שהיה ויודעת שהקול הזה הוא הצודק אבל לא יכולה להקשיב לו כי הייתי חצי לא פה. 
עכשיו עברו יומיים ואני עדיין לא 100. 

עזר לשמוע כשחבים סיפרו שזה היה להם

אבל עכשיו ת פגוע ואני מתנהגת כמו ילדה מפגרת

אני ממש רוצה שתעבור לגמרי ההשפעה

אני בעבודה עכשיו ואני רוצה לצאת כבר לבית שלי

ת אמר שהוא חושב שאני מתעבת אותו באיזשהי דרך

הרגשתי תיעוב אליו אתמול והיום אני לא חושבת שאני מרגישה תיעוב אבל אני לא יכלה להגיד "אני אוהבת אותו" שזה מפחיד כי לפני מה שקרה היה ממש נעים ואהבתי אותו והיה כיף ביחד. זה מפחיד אותי שזה הרוס לתמיד. שעשיתי נזק לקשר הזה שלנו ושעשיתי נזק למוח שלי. 
החברים אומרים שזה היה לכולם טריפ רע וזה לא מסוכן בכלל וזה עובר. אבל בגלל שזה היה עם התרופות אני לא יודעת כמה זה לא מסוכן באמת. 

אולי אני אשאל רופא משפחה אם הייתי בסכנת חיים. למרות שהייתי במיון וכל מה שעשו זה להוסיף לי נוזלים ואף אחד לא אמר כלום על סכנת מווות. 

אני מרגישה כפפויית טובה על כל מה שת כן עשה , שאני לוקחת כמובן מאיליו. אני פשוט רוצה שזה יעבור........  אבל לא יודעת אם זה יעבור.......... כי עברו כבר יומיים ועכשיו הבסה שלי היא מהריב עם ת יותתר מהכל. קשה לי לסלוח על זה שהוא לא שמר עליי. קשה לי לסמוך עליו ואני לא יכולה לשכב איתתו אם אני לא סומכת עליו... ו. אני פשוט מבולבלת וקשה לי לחשוב. הלואי שהכל יהיה בסדר

עריכה-

אני אשתדל שזה יהיה קצר כי אני בעבודה 

בדרך כלל כל מחשבה אני ישר רושמת לת' ובגלל שאני כועסת עליו מעבר להיגיון עדיף שאני לא אגיד לו מה אני מרגישה אליו , גם סיכמנו שנדבר אחרי שיעבור לי ואני אחזור לעצמי. מרגישה שעוד לא חזרתי. הערב אני נפגשת עם טל אז אולי תצליח לעזור לי. אני מאוד כועסת על תום ואני כועסת על עצמי שכועסת עליו. הוא גם צריך תמיכה עכשיו כי סבא שלו בבית חולים אז הוא היה בבית חולים יומיים ברצף וסבא שלו כנראה לא ישרוד את זה והוא גם מדוכא כבר הרבה זמן. בקיצור הוא עצוב וחמוד. ואני אחכה כמה ימים אולי יעבור כלא היה. 

ממש הזיה מה שהיה , מזל שאני רואה את טל היום. בא לי לספר לי' מהמשרד אבל אני יודעת שהיא תשפוט אותי אני מכירה אותה מספיק זמן. באסה זה בעיה שבנאדם שכל יום רוב היום איתך הוא לא חבר. 

אני רוצה איכשהו לסדר את הראש לפני העבודה להתחיל את היום ולהצליח לעשות משימות...

טוב באי ננסה 

עריכה:

הצלחתי לעבוד ממש קצת. כואב הראש, הגוף עייף. סיפרתי לי' אמרתי לה שלא תשוט והיא התנהגה בסדר אז יופי. אני עצובה אני רוצה להסתכל על ת ולראות רק אותו ולא את כל הדברים הרעים שראיתי וייחסתי אליו. אני רוצה שכוח את זה כמו חלום להתעורר. טל בטח תעזור לי. הזמן עובר לאט, אם אני אעשה משימות הוא יעבור מהר.