מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה
כמוניבלוגיםקרוסלהנתת לי דופק אבל הרסת את החיים

אני לא (....)

24/02/24 17:14
418 צפיות
נתת לי דופק אבל הרסת את החיים

היו לי חלומות והיו לי שאיפות, כל הורה היה גאה בילד שלו. כל הורה רוצה שלילד שלו יהיו שאיפות וחלומות ומוטיבציה לבנות עתיד.

אבל לא את, את רק צעקת, את תמיד היית כועסת, את תמיד היית מתוסכלת, את תמיד לא היית מרוצה ממשהו.

בזמנו אמרת: לא אל תעשי, תפסיקי, אין בזה כסף, בזה אין תועלת, את לא יודעת, זה לאנשים עשירים, זה לאנשים עם קשרים מיוחדים, זה עולה כסף, מה תעשי עם זה...

היום את שואלת: למה את לא עושה עם זה משהו?!

יכולתי להיות משהו, מישהו, הייתי יכולה להינות מהחיים במקום להסתכל לך בעיניים ולראות אותך מפנה לי את הגב כל פעם שאני מגיע לביקור. לא השתנית בכלל...

כמובן היום זה הכל באשמתי נכון? כי אני לא עושה עם עצמי כלום. נכון,  כי כל השנים האלה שהייתי איתך זה מה שאמרת לי.

אני כלום, אני לא....-

הכנסת לי סוס טרויאני למוח, שכנעת אותי וכל תא במוח שלי שאני לא יכולה כלום, שאני לא צריכה שום דבר, שכל מה שאני מסוגלת לעשות לא שווה כלום.

ועכשיו שהכל מוגש לי לפרצוף והעולם צועק "תעשי משהו!" אני קפואה....הוירוס נכנס לפועל. כל הרעיונות שיש לי פשוט מתפוררים כי הוירוס תוקף.

אני מקבלת הרבה הודעות ופוסטים כמו : ואם זה היה היום האחרון שלך.

ואני בוכה ומנסה לשבור את השרשראות, לפרוץ החוצה.

המוח באמת איבר מרתק, אפילו שאני מנסה להגיד לעצמי שכל המילים האלו באו מאדם אומלל שלא עשה עם עצמו כלום אז עכשיו אותו אדם מפיל אחרים. עדיין המוח מתעקש על העבר.

ואני אומרת לעצמי שוב ושוב, זה שקר, אף אחד לא יכול לפגוע בי, הם לא יכולים לפגוע בי כבר, זה נגמר. זה נגמר!

אני עומדת, אני ניצחתי בקרבות ומלחמה! 

רק נשאר לי לטפל בפצעים...האם הנזק בלתי הפיך עד כדי כך?? לא, אני מסרבת לאמין בזה.

אבל איך אני מתכנתת את עצמי לעבור את הוירוס הזה.

האמת היא שהתעללת בי, זאת הייתה התעללות, הכאבת לי, המבטים שעשית לי, האגרוף שנופפת לי בפרצוף, הפחד שהחדרת בי, הצעקות, הקללות שזרקת על ילדה תמימה שפחדה לבקש חיבוק מאמא.

נכון שלא חתכתי את עצמי, נכון שלא שתיתי אלכוהול בשביל לרכך את הכאב, נכון שלא השתמשתי בסמים כדי לעבור את היום אבל זה לא אומר שלא כאבתי.

אני לעולם לא אשכח את הימים בהם שכבתי במיטה והתפללתי שלא אתעורר...

אני חייבת למצוא פיתרון, עכשיו כשיש כל כך הרבה כלים להגשים חלום והינה אני, קפואה בגלל הוירוס.

 את שומעת?!

אני ניצחתי!

אני עומדת!

אני מסוגלת ואני אמצאה את הדרך!

אני כן יכולה! אני כן שווה, אני קיימת, אני חכמה, אני חזקה ואני אצליח!

 

תגובות

מריה ט. פרוסט
מריה ט. פרוסט
אני בת להורה נרקיסיסת ושורדת של התעללות נרקיסיסטית. פה אני מתעדת את הזכרונות ומסע ההחלמה שלי, תוך כדי אני מקווה שאנשים...