ההדחקה

כל פעם כשזה מתחיל יש מין ידיעה מהולה בהדחקה שמתחיל פה עכשיו התקף חדש. 

אני עוד לא ממהרת לשתף בשלב הזה אפילו לא את עצמי.

בעוד כמה ימים אני כבר אבין שאני לא יכולה לשקר לעצמי ואני ארשום לעצמי ביומן את התחושות שאני מרגישה. כמה ימים אחר כך אני אעיז לשתף את האיש שלי במה שעובר עליי…

 כשהתלונות שלי יהיו קצת יותר צפופות האיש היקר שלי יגיד בקול: "אפשר להכריז כבר על  התקף "?

ואז יש כמו מול כל אובדן את שלבי האבל, על מי שהייתי עד לפני זמן קצר

מהדחקה לכעס ותסכול לרחמים עצמיים ולפחד מהעתיד...

המלחמה

האסטרטגיה הראשונה שלי הייתה מלחמה, אבל מלחמה בכל הכוח וחוסר קבלה של המציאות.

איך זה נראה במציאות?

זה להתעקש להכין לעצמי סלט כל עוד אני יכולה

זה להתעקש לצאת להליכה מהירה שוב כל עוד אני יכולה

זה להמשיך עסקים כרגיל ולשדר עסקים כרגיל

וזה בעיקר לא לעצור ולא להקשיב למה שהגוף שלי צועק...

במקביל החזקתי חזק חזק באמונה

ואפילו המצאתי לי שיר, שיר ששימח אותי,  שעשע  אותי

מתוך  הלך רוח המשועשע הזה  אפילו שרתי אותו בקול והעלתי לטיק טוק

זה היה מתוך מצב מורכב של הדחקה ביחד עם החלטה נחושה להיות בתדר חיובי למרות הכל ואף על פי ולהתחזק באמונה.

אבל בלילה לפני השינה הגיעו עוד מילים שרצו שאתייחס אליהם. 

רגשות שביקשו מקום 

אז נתתי להם, נתתי לי להחזיק בשתי קצוות החבל, גם בהתנגדות וגם באמונה
והעלתי ליוטיוב... 

הכניעה

בשלב השלישי סוף סוף הבנתי שאין לי סיכוי במלחמה

אין לי סיכוי במאבק, כמו שביירון קייטי אומרת

 "לאהוב את מה שיש"...

 בחרתי להיכנע בהודיה שאני לא מבינה

שאני חסרת אונים

שאני תלויה במאה אחוז במלך מלכי המלכים

שבורא עולם אוהב אותי באמת

ואם זה מה שקורה איתי כרגע כנראה שזה באמת לטובתי

ואם זה באמת לטובתי אז לא רק שאני לא צריכה לכעוס

אני גם צריכה להגיד תודה

למרבה הפלא ההודיה הפכה להיות לי למשענת אמיתית

פתאום ראיתי איך במקום להתלונן אני מתחילה להסתכל ולהרגיש

כמה טוב יש , כמה אני מבורכת

התחזקתי משיעורי תורה, מהספרים הקדושים, ומהיוטיוב הקדוש

ומקור אחד להם רבנו נחמן בן פייגה ותלמידו המובהק רבי נתן

כְּשֶׁאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁכָּל מְארְעוֹתָיו הֵם לְטוֹבָתוֹ, זאת הַבְּחִינָה הִיא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים נ"ו): "בַּה' אֲהַלֵּל דָּבָר בֵּאלהִים אֲהַלֵּל דָּבָר"
 וְזאת הַבְּחִינָה הִיא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא,

זה מילא אותי בכוחות וזה שלח אותי לאסטרטגיה הבאה.

הודיה

זה לא שלא אמרתי תודות לפני ההתקף

בהחלט אמרתי יותר נכון כתבתי כל בוקר וכל ערב

אבל פתאום כשיד ימין שלי לא מתפקדת בכלל וכאובה כל כך

המשימה הזאת הרגישה לי גדולה עליי

אז פתחתי קבוצת וואטסאפ של הודיה

הצטרפו אליי די בקלות עשרות נשים שהפכו די מהר למעל 100

אחרי שבוע החלטתי להרים באופן ספונטני אתגר

100 ימים שבהם בכל יום אומר בלי נדר 100 תודות

למזלי, עניין הכתיבה נפתר ברוך השם בזכות טכנולוגיה מבורכת של הכתבה קולית.

אז קל להגיד תודה? הרי לא מדובר פה רק בבעיה טכנית...

זה לא קל לפעמים זה ממש מורכב אבל

כשאני אומרת תודה אני מחוברת לבורא עולם,

אני באנרגיות טובות, אני שמחה, שורה חדשה ואני בעיקר לא חושבת באותם רגעים על הכאבים שלי ועל הקושי שלי. 

ההודיה מכריחה אותי לחפש את הטוב את מה שכן עובד, את מה שכן משמח אותי. למרות שכבר למדתי שמותר לי להגיד תודה גם על הקושי, על הכאבים…

כי אם השם אוהב אותי וזה לטובתי

אז גם אם אני לא מבינה יש לי פה מתנה

כשמישהו נותן לך מתנה, גם אם אתה לא מבין למה הביאו לך אותה
גם אם היית מעדיף מתנה אחרת אפילו רק מצד הנימוס חשוב להגיד

תודה. 

אז חזרתי לטיטוק עם הפתרון השורשי לכל הבעיות!

הפתרון לכל הבעיות לכל הכאבים לכל הצרות, מתחיל בשורש של הבעיה, בואו נחזור אחורה, יותר אחורה הרבה אחורה, אתם איתי? הגענו לגן עדן . ומה היה בגן עדן? מה לא היה??? הכל היה! אבל אז אדם הראשון עשה טעות מרה, טעות שאנחנו משלמים עליה עד היום. אבל לא באנו פה להאשים אותו כי תכלס זה בדיוק הבעיה שהתחילה את שורש הבעיות של כולנו. אז במקום להאשים ניקח אחריות, במקום לבכות נלמד מהטעות, במקום לברוח נהיה פה בנוכחות ובהודיה. כי התודה היא המפתח היא הפתרון לא רק למה שהיה פעם אלא למה שקורה היום.
 

וכששאלו אותי איך אפשר להגיד תודה כשאני בסבל? פתחתי שוב מצלמה והעלתי לטיק טוק את התשובה שלי...

ואם הגעתם עד הלום ועוד לא אמרתם תודה היום, אז למה אתם מחכים?

בתפילה בבקשה לבשורות טובות בקרוב וכל החולים ולכל עם ישראל.

תודה תודה תודה 

ואם בא לכם להשאיר לי תגובה אז אשמח…
ותודה מראש