איך יודעים שהגיע הזמן?
לפני שנה הגעתי אליך
הייתי כל כך מותשת,
נכנסתי ומיד פרצתי בבכי
ישר רציתי ללכת.
לאט לאט התחלנו לפתוח
אני מדברת, את מקשיבה,
חשפתי בהדרגה את מה שמפריע
שאלת שאלות היתה גם שתיקה.
עם הזמן יצרת חיבורים
בין הסיפורים השונים שאני סיפרתי,
התחלנו להבין מה מניע אותי
מה גורם לחרדה וממה התרחקתי.
את קיבלת אותי כששמעת על הפגיעות
וכששמעת שאני לא מתפקדת
את הראשונה ששאלה אותי אם יש מחשבות אובדניות
והראשונה שעניתי לה בכנות מה אני עוברת.
את הראשונה שסיפרתי לה
כשפוטרתי מהעבודה
ואת כל כך שמחת בשבילי
כשמצאתי את המקום הבא.
אבל כל הזמן נשארה ההרגשה
שאני לא רצויה, שעדיף שאלך
שאני מפריעה לך, מעמיסה
וזה כל כך כל כך כואב.
בין הפגישות שלנו נשארה חרדה
שאולי עדיף לך שאבטל פגישה
מנסה לנחש איך לראות עליך רמזים
שאת צריכה ממני חופשה.
ניסיתי להילחם בזה
ולהמשיך להגיע כי אני צריכה עזרה,
ניסיתי לפתוח את זה איתך
אבל לא קיבלתי תשובה.
אני מרגישה שבשביל להעמיק את הטיפול
אני צריכה לדעת שאני רצויה
אני צריכה מקום בטוח
ולהפסיק להרגיש שאני רק מעמסה.
יהיה לי קשה להיפרד ממך
הטיפול מעסיק אותי כמעט כל יום,
אבל אולי לפעמים מה שהכי נכון
זה פשוט להגיד שלום.
איך אדע אם זו החלטה נכונה
או שזה הזמן לדבר על זה שוב?
איך אדע שאת עונה בכנות?
איך אצליח להבין שעדיף לא לשוב?
שרי מתנדבת ער"ן
היי מתוקה שאת 🔶️
כתבת כלכך מהלב ובכנות.
מרגישה כמה כואב וקשה לך.
זה לא אמור להרגיש ככה כלפי המטפלת. בוודאי שאת צריכה מקום בטוח, להרגיש שאת רצויה. השאלה היא מה גורם לך לחוש ככה? ואם שוחחת איתה בעבר על הנושא ועדיין את מרגישה מצידה שאת כמו מעיקה?
אולי תדברי איתה שוב בפתיחות ותבחני את התגובה שלה?
מצטערת בשבילך 🔶️🧡
אנונימית אחת
תודה על התגובה❤
ברור לי שזו אחת הבעיות שלי. אני מרגישה ככה כל הזמן עם המון אנשים. אבל מה שמטריד אותי זה שבאמת יכול להיות שנמאס לה. ולא נעים לה להגיד. ואיך אני אדע איפה עובר הקו בין הבעיות שלי לבין ההרגשות שלה?
שאלתי כמה פעמים. והיא מתחמקת. בפעם האחרונה אפילו טיפה כעסה והיתה חסרת סבלנות. הלוואי שהיתה נפתחת אליי. אומרת אם באמת הספיק לה או באמת זה בסדר מבחינתה. הייתי מעדיפה לשמוע שנגמר לה הכוח מאשר להישאר ככה באויר. אוף
שרי מתנדבת ער"ן
מבינה. חושבת שהיא צריכה לתת לך תשובה ולא התחמקות.
האמת שמטופלת היא לא בסטטוס של חברה, כלומר, עם חברה יתכן שתהיה תחושה שנמאס, או לא מתאים. מטפלת ומטופלת מלכתחילה היחסים הם בעלי אופי שונה, אין כאן הדדיות בקשר, המטפלת אמורה להקשיב ולתמוך ותמורת זה היא מקבלת תשלום.
אני משערת שלמטפלת יש מטופלים שיותר חביבים עליה ופחות, אבל היא המטפלת שצריכה לעזור.
אלה מתנדבת ער"ן
איזה פוסט כנה, עדין, רגיש ואמיתי.
עולים לי שני דברים:
1. האם שקלת להראות למטפלת את הפוסט הזה כאן, וכן את התשובה שלך לשרי? אולי זה ישקף בפניה את מה שעובר עליך בצורה מאוד מדוייקת?
2. המטפלת היא "ילדה גדולה". אם לא מתאים לה להמשיך איתך אז היא תגיד. אם היא ממשיכה אז זה בסדר. אולי עדיף לך לא לנסות להבין מה עובר עליה ואם מתאים לה להמשיך לעבוד איתך או לא. במילים אחרות... לנסות לשחרר את הניסיון להיכנס לראש שלה.
אנונימית אחת
תודה אלה.
זה בדיוק מה שאני מבקשת ממנה. שתגיד לי כשלא יתאים לה. אבל היא מסרבת ואומרת שאין כזה דבר. היא מחוייבת לי עד שאני ארצה להפסיק. והיא מטפלת גם בכאלה שהיא מעדיפה לא לטפל בהם. אוף זה גורם לי ממש לבכות. נראה לי שכבר הייתי צריכה להבין את הרמז...
אלה מתנדבת ער"ן
ואולי זה הפוך? אולי היא רוצה להמשיך לטפל בך והיא נמנעת מלהגיד לך את זה?
אם את מרגישה שהיא עוזרת לך והטיפול הוא נכון לך - גם היא מרגישה כך וגם לה זה נותן תחושה טובה.
תנסי לעשות את השיקולים שלך ולא את אלו שלה. היא נכונה לך? תמשיכי איתה. לי מרגיש שעדיף שתתרכזי בתהליך שלך עם עצמך, בהתקדמות שלך בכך שאת במקום טוב יותר. שם נראה לי נכון עדיף להשקיע את האנרגיה.
אנונימית אחת
את כל כך צודקת
תודה אלה