כיצד למקד את כל המחשבות שקופצות מנושא לנושא ללא שליטה! רוצה להתעורר מחלום הבלהות, אך לצערי מבינה שזו המציאות שהתעוררנו אליה ב-7 באוקטובר 2023.

אני יושבת על הכורסה בביה"ח שיבא כשידי מחוברת לאינפוזיה, ומקווה שהתרופה החדשה תאפשר לי להמשיך במסע חיי כפי שאני אוהבת לחיות אותם.

ימים אלו, ימים של כאב נפשי, אני מרגישה שהחטופים והנעדרים בשר מבשרי ומשוועת שישובו במהרה אל משפחותיהם. בכל בוקר מתפרסמת רשימת ההרוגים במלחמה הקשה שנקלענו אליה בעל כורחנו. אני חושבת על הפצועים הרבים והלב שלי נשבר בכל יום מחדש. אני חושבת על כל הפליטים בארצנו, שנאלצו לעזוב את בתיהם בלי לדעת אם ישובו אליהם ומתי.

אני בת-מזל, כי מתגוררת במרכז הארץ, וממשיכה לחיות את חיי כמעט ללא הפרעה. מדי פעם יש אזעקות המפרות את המהלך התקין של היום. אני נרתמתי למאבק לשחרור החטופים ולמציאת הנעדרים. מדי יום אני יוצאת לעמוד בהפגנה שקטה בעיר מגוריי. בכל מוצאי שבת אני נוסעת לכיכר החטופים והנעדרים לעצרת הגדולה כדי לתמוך ולהיות למען המשפחות. הם זקוקים להרגיש שהם לא לבד.

במקביל ביקום אחר, אני ממשיכה לטפל בלקוחות שלי כאילו הכול בסדר. שבנו לצעוד בשביל ישראל. למזלנו הרב השנה אנחנו צועדים במרכז הרגוע. במסלול הראשון, ביום שמשי ונאה, התחלנו את היום בנתניה באנדרטת הניצחון של הצבא הרוסי על גרמניה במלחמת העולם השנייה.

צעדנו לצד "שלולית החורף" לשמורת האירוסים (שעדיין לא פורחים). המשכנו לשמורת פולג. סיימנו את היום ביקום.

המסלול השני החל בביקור באפולונייה. זהו גן לאומי בהרצליה בו ניתן לראות שרידים של מבצר שבכל פעם כבשו אותו עם אחר החל מהפרסים, הרומאים, המוסלמים, הצלבנים ולבסוף עד חורבנו הסופי שלטו בו הממלוכים. אתר מעניין והנוף הנשקף ממנו מרהיב ביופיו.

מאפולוניה נסענו ליקום, משם התחלנו את מסענו בשמורת השרון, ירדנו לחוף געש, צעדנו עד לקיבוץ שפיים, שם ראינו בהתרגשות כיצד נבנות הקרווילות עבור המפונים מקיבוץ כפר עזה. הלכנו דרך גן הפסלים הסביבתיים אשר ברשפון והגענו לנוף ים.

לכל אורך הדרך, כשממשיכים כביכול כרגיל, מתגנבים להם רגשי אשמה, על שמרשים לעצמנו לחיות בזמן שאחרים נלחמים, חטופים, נעדרים ומפונים.

מייחלת שיגיעו ימים טובים, שנחוש ביטחון ונוכל לשקם את המדינה לעם הנפלא שלנו.

אריאלה