תחושה קשה, שווה לבדוק יעוץ בתחום הלימודי או התעסוקתי בשביל לדייק לעצמך מה החוזקות שלך, יש מרכזים שנותנים את השירות בחינם בערים מסויימות וזה נותן גם בניה של זהות והכרה של עצמך מול החוזקות שלך, זה יכול להיות מרחוק תלוי בעיר.

אני מאמין שזה מאפשר להכיר עוד צד ואם הצלחת במקצוע שלא רצית זה יכול להעיד על יכולת למידה גבוה ולפעמים אנחנו בוחרים לא נכון עתיד כי אין לנו את הכלים להכיר את עצמנו בעולם שמאפשר לנו לחזק את הערכים והחוזקות שלנו.

חוסר רצון לדבר עם אנשים יכול להיות המון סיבות, פחות נוח תקשורתית וגם חוסר בכלים שניתן לרכוש לא רק בטיפול אלה במקום שהכי פחות צפוי. 

במידה ותהיי מעוניינת ממליץ לפנות למרכזי יעוץ תעסוקתי של העירייה או עירייה קרובה וזה תהליך שמשפיע על תחושת מסוגלות ומיפוי של במה אני טובה ומה מעניין אותי ודרך זה להכיר עוד משהו בעצמך. עוד פאזל שחסר לך להבין את עצמך בצורה שונה ומתן כלים חדשים שאולי לא הכרת. 

שלום לך יקרה, אני מרגישה שאת במנהרה שחורה וארוכה ולא רואה קרן אור. אני שומעת ממך ציפיות בשמיים וביקורת עצמית אכזרית וקשוחה. את בת 26 חייך התחילו והכול ניתן לשינוי בתנאי שתהיי מוכנה לוותר על הפנטזיות - לשים רגליים במציאות להתחיל ללכת צעד צעד. ראשית, למצוא טיפול  - להתעקש עד שתמצאי את המטפל/ת שמתאימים לך. לא לברוח כשזה לא קורה מייד אלא להתעקש - להתעקש עבור עצמך כדי לזכות בטיפול שטוב לך. הצעד הראשון הוא להתחיל לוותר על הביקורתיות וממש לעבוד בראיית הטוב - ויש טוב, את עצמך כותבת עליו - הוא לא בא בעטיפות שרצית וגם לא במינונים ובאופנים שדמיינת אבל הוא שם - ואפשר לנשום אותו ולהינות גם ממנו. אחכ צריך להתחיל לעשות רשימות של דברים שידקמו אותך לקראת המטרות. להיות מוכנה להתמודד עם קשיים /אכזבות/ריקנות בידיעה שאילו אבני דרך במנהרה לקראת האור. מה דעתך?

אם תמצאי את הדרך לנצח את זה אז תספרי לי איך עשית כי גם אני שם, במובן מסוים

לא מתיימר להגיד שאני מבין איך את מרגישה כי אפילו איך אני מרגיש אני לא יודע חוץ מאת מה שאני כן מצליח מדי פעם לצעוק החוצה מהכאב

ואם אפשר משהו באווירה חיובית... אולי נארגן קבוצת רכישה לפסיכולוג פרטי, אם זה עובד על יחידות דיור זה יעבוד על כל דבר, אני מניח, ובמיוחד כשפסיכולוג עושה יותר כסף ממורה לנהיגה וסך הכל שזורקים עליו כסף שווה ערך ללקנות דירה, במצטבר

היי אדלה. לדעתי , הלא מקצועית יש לציין, נשמע שאת חיה במנגנון הגנה על מנגון הגנה. החיים חרא, וכדי להגן על עצמנו אנחנו נמנעים מדברים, ועוטים על עצמנו שיריון, ונשארים לגור עם ההורים, כדי לא להרגיש את החרדות, את הפומפיות שאנחנו מתגרדים עליהם בחיים. אני חושבת שאת מחפשת גבר אלפא להגן עליך ולהושיע אותך מעצמך, ולגברי אלפא אין כבוד לנשים שצריכות אותם. את נמצאת במקום שבו הכל קשה, ומעליב, ומרגיז, ומעייף, אז את שוקעת יותר ויותר לתוך מנגנוני ההגנה שלך, מתעסקת באבא ואמא ובאח. חוזרת להיות ילדה קטנה. את צריכה לתלות על הקיר ועל הלב את הבחורה שרצית להיות, וללכת ולהיות הבחורה הזאת, יהיה מה שיהיה. בלי בעל, בלי אבאמא, לצאת מהבית, ולתת לחיים בראש כי חיים פעם אחת. את כבר בת 26, החיים ממש קצרים. את לא תספרי עד עשר וכבר תיהי בת 40 שחיה עם אבא ואמא. תשכחי מגברים! הם לא התשובה. תלחמי על החיים שלך- לפני שהם יברחו ממך. קריירה, כסף, עצמאות- זה הכיוון. תלמדי גם לאכול קצת חרא, סליחה על המילה. כן, מקומות עבודה זה לאכול חרא בתוך הסנדביץ, אבל אם נשארים, לומדים משהו, בדר"כ אם נשארים, מתקדמים. את מבינה, את לא יכולה להבין גבר אלפא כי אין לך שום דבר משותף איתו- אלפא הולך עם אלפא. על מה הוא ידבר איתך? הוא יכול להשתמש בך רק לדבר אחד. סליחה על הבוטות. תיהי האלפא של החיים שלך.

היי אדלה,  אני רוצה להציג גישה קצת אחרת:  הנישואין במובן מסוים הם שלב שבו את משתפת את החיים שלך עם מישהו אחר, רבים טועים ומנסים לבנות את החיים שלהם רק לאחרי הנישואין, אבל אז הם עסוקים בדברים אחרים ולפעמים זה גם מקשה על מציאת הנפש התאומה שלך, כיון שרוב האנשים מחפשים מישהו שכבר יש לו חיים, 

לפעמים אבל העיסוק בחיפוש אחר מישהו מוריד את החשיבות של החיים שלך, אז באמת כדאי לא לחשוב על זה לתקופה קצרה של כמה ימים ולעסוק בעשיה של טוב, אחרי כמה ימים שתעשי טוב תראי כמה טוב יש בך ואז יהיה לך יותר ברור מה את רוצה.

תתמודדי עם קשיי החיים, אבל אף פעם אל תצטרפי למועדון ''החיים הקשים''.