עוד בוקר.

מחמם קפה, 

מביט ומחכה. כמה זמן יקח עד שזה יסתיים?

מדליק סיגריה וזה כבר דוחה אותי. 

מתעדכן במחשבות, וכבר דבר לא קורה.

 מתקלח עם מוסיקת רקע, נאנח לרגע.

 מתארגן, 

שם אוזניות, מדליק סיגריה ויוצא. 

שוב, 

זה דוחה אותי. 

מחפש שיר שידכא אותי ויזכיר לי שאיני לבד בעולם.

מגיע לעבודה, לובש מסכה, מתריע בוקר טוב ומראה, זה לא הזמן לדבר. מגיעה הפסקה, מחייך וצוחק. מייעץ ומתעניין ומזכיר לכולם כמה שהחיים זה כיף. 

חוזר הביתה ברגל. עוצר לקפה עם עצמו, מנסה לרשום יוצא שטות, מחפש בשיחות האחרונות למי אוכל לכתוב ונזכר שאני מציק. מוותר, שותה ת'קפה, מקשיב למוסיקה והופ מוזה לשיט דיכאוני.

כותב, משלם, מחייך למלצרית, קם, הולך. 

מגיע הביתה, מוריד הכול, שם מסכה של הכול בסדר. יש לי שינויים בחיים. מתקלח, מביט בנחש, הכול תקין. נשכב במיטה, מביט בפלאפון, שיחות אחרונות, עידכונים בחדשות, טוויטר, אינסטגרם, מאשר. אין לי חיים. רוצה לקרוא ספר, אין לי כח. לראות סרט, בזבוז זמן. לערוך כתיבה, מעייף. בסוף בחצות נרדם ושוב 

מחמם קפה.