כשאין מישהו שגם אכפת לו באמת ושגם אני רוצה שיהיה לו אכפת זה תמיד או או

וגם לפרוק לא מביא נחמה כי זה רק מילים זה לא שעכשיו משהו בעולם החיצוני השתנה בגלל שהוצאתי את המצוקה החוצה

ולמה אנשים לא מבינים שכלום לא מובן מאליו וזה שאני קמה כל יום זה לא מובן מאליו הכוחות לא באים מטבעם הם באים כי אני עובדת עליהם קשה, על כל טיפת כוח. כלום לא מובן מאליו הבנתם?

אני רוצה רק נחמה שלווה לא להרגיש חנוקה לא להרגיש שיש תיק שמאוד כבד עליי שרק אני יכולה לראות אותו כי זה לא משהו שאומרים או מדברים עליו עם כל אחד, תמיד אני סוחבת איתי את ה- תיק והלוואי שלא היה לי מה להסתיר

שהדבר הכי גדול שהיה לי להסתיר זה שיש לי הורים מציקים כאלה שדואגים לי יותר מדי או שהציונים בבית ספר שלי גרועים, אתם יודעים, דברים כאלה שחברות שלי מתלוננות עליהם 

לפעמים אני חושבת אפילו אולי היה עדיף חלילה מחלה בריאותית כי לפחות אז לא היו מצפים ממני לעשות משהו לשנות את זה, להתעורר על עצמי, כי זה לא בשליטתי, את זה נשאיר לרופאים. פיו, לפחות זה לא עליי

לא מבינים שגם המצב הנפשי שלי הוא לא בשליטתי גם אם זה לא נראה לעין, גם אם המדדים שלי מראים שהתוצאות הגופניות שלי תקינות. וזה קשה כי אין לגיטימציה ללא להיות בקו, ללא להתחתן לא ללמוד. כי מה לעזאזל הבעיות שלך? הציונים שלך טובים את נראית טוב יש בך הרבה פוטנציאל אז תצאי כבר לעבוד ותעשי משהו עם עצמך. תפסיקי להתמסכן. פשוט. המילה פשוט. כי זה כל כך פשוט.

ובמקום זה אני מנסה לחפש נחמה במקומות כמו האינטרנט שמוכרים לי איזושהי אשליה שאולי מותר לי. ואז העולם שבחוץ מזכיר לי שזה לא באמת באמת עובד ככה. לעולם החיצוני יש קצב מאוד מאוד ברור. ואני לא עומדת בקצב. פשוט

לילה טוב?