אני שונא לראות את החברים שלי סובלים. הם מתמודדים עם אותם הדברים שאני מתמודד איתם, אז אני יודע איך זה מרגיש וכואב לי לראות אותם סובלים. אני מבין את הרצון להיכנע לזה, אבל מפחיד אותי פחד מוות שהם יעשו לעצמם את מה שאני עושה לעצמי. אני רואה את חברים שלי נדחים מהחברה לשוליים ואני יודע לאן הם יגיעו, אבל אין לי איך לעזור להם כי אני באותו המצב. זה מגיע לצב של חוסר אונים בגלל שאם אני יגיד להם להיות יותר טובים לעצמם הם לא יוכלו לקחת אותי ברצינות עד שאני יעשה את זה, ולהיפך. הבעיה משני הצדדים זה שלא אכפת לי לאן אני אגיע אבל אני לא רוצה את זה בשבילהם ואני יודע שהם מרגישים את אותו הדבר.