היא מציקה, היא פעילה, ומאז נובמבר האחרון היא לא חדלה אפילו לא לרגע קט להיות נוכחת. רוב התופעות תחושתיות, כאילו המוח שלי ממציא בכל כמה ימים עוד כמה המצאות. אני עייפה. לשמחתי בלילה לוקחת פסק-זמן בעזרתו האדיבה של כדור השינה. בהתייעצות רפואית הוחלט להחליף תרופה. מסתבר שיש פרוצדורה שלוקחת זמן. עד להחלטה זו תקופה קשה של מתח שנמשכת זמן רב. עכשיו שבה לה הקורונה ועולים סימני השאלה: האם זה הזמן לשינויים? מחכה לתשובה...

לצד הדאגות ממשיכה לחיות את חיי כאילו הכול בסדר, הכול טוב! ממשיכה לטפל במטופלים שלי באהבה ובמסירות (זה עוזר להסיח את דעתי).

בשבוע שעבר שבנו לצעוד בשביל ישראל. מפאת החום יצאנו רק בשעות הצוהריים המאוחרות. התחלנו ב"מבצר קאקון" הנמצא בעמק חפר. זהו מבצר ממלוכי שיסודותיו מהתקופה הצלבנית.

נסענו לנקודת המוצא ב"גשר הצבים" אשר בנחל אלכסנדר, והתחלנו לצעוד לאורך הנחל הקסום.

בדרכנו עצרנו ב"סאמרה", תחנת תשלום מס מהתקופה העות'מאנית.

משם המשכנו לצעוד עד שהגענו לשפך הנחל לים.

הגענו לנקודה היפה ביותר בשעת השקיעה, זהו רגע קסום שבו הכל מוסת הצידה. בהמשך נאלצנו לחלוץ נעליים כדי לחצות לעברו השני של הנחל. המשכנו בשכשוך רגלינו במי הים החמימים, עד שהגענו לנקודת הסיום בבית ינאי.

בשבת האחרונה, בהתרגשות רבה, צלחתי שוב את הכנרת. שוב התחושה שרק אדם בריא מצליח לעשות זאת, וכוחות הנפש שאני מקבלת מהחוויה. שבתי הביתה ונשאבתי בחזרה למציאות שבה אני חיה, רק שהפעם עם תחושה של שמחה בלב.

מאחלת לכולם הרגשה טובה והרבה שמחה, אריאלה