בפוסט הזה כתבתי על תחילת תהליך הגמילה שלי מקנביס.

קודם כל אדווח שאני עדיין בגמילה. לא נשברתי ולא עישנתי שום דבר למרות הפיתויים הרבים. את ארוחות החג המשפחתיות צלחתי בשלום והג'וינטים שנדלקו באופן אקראי ע"י מישהו או מישהי עברו מעלי ומצדדי באדישות. סיפרתי על הגמילה שלי, רק שנשאלתי, וזכיתי להרבה "כל הכבוד" מאנשים. אבל זה היה נונ-אישיו בשבילי ויכולתי להעביר את כל החג בלי להזכיר שאני בגמילה.

הסיבה היא שאני עדיין לא מרגיש גמול. גם אחרי שלושה שבועות יש לי תחושת מחנק בריאות כאילו עישנתי הרבה מאוד רק עכשיו. אני מכיר את זה מהגמילה מסיגריות. הגוף מתנקה וגורם לתחושות הלא נעימות האלה בגוף כי הוא לא מקבל את מה שהוא רגיל אליו. לפני תחילת התהליך שהרגשתי ככה הייתי פשוט מעשן עוד ג'וינט שהיה מקל ומעביר את התחושה. אני מאמין שכך הגוף של מנקז את החרא מהגוף, את כל החומרים הרעילים שנכנסים לגוף, כמו גשם שמנקה את הכביש ורק אחרי שהגשם נרגע רואים את הלכלוך צף על המים.

התחושות הגופניות שעדיין לא משתפרות הן כתוצאה של עישון מסיבי במשך שנים ארוכות ללא הפסקה. לא השלייתי את עצמי שזה יהיה אחרת, לכן אני מחזיק מעמד ולא נשבר.

בנוסף לזה גם תחושת העייפות והחולשה הכללית לא השתפרו. אני רק כן עם עצמי פה. זה נשמע עגום אבל אני חוזר ואומר לעצמי שזה תשלום קטן על "חטא" גדול של עישון ארוך שנים. באופן מוזר העייפות שלי נעשית יותר חדה וברורה, אם אפשר להגיד דבר כזה על עייפות. את מה שהאשמתי את הקנאביס כגורם לו מסתבר שזה לא ממש. העייפות נובעת מהטרשת נפוצה בעיקר.

אבל כן יש כמה דברים טובים ומשמעותיים שקורים עם הגמילה: ראשית החשק המיני גובר. לא עוד כהות חושים ודיכוי הליבידו של הסוטול.

שנית זה הריכוז וההתמקדות בעבודה. אני צלול וערני יותר למשימות בעבודה וזה משהו שכן ציפיתי שיקרה ואני שמח שיש שיפור בתחום.

ולבסוף, למרות העייפות והחולשה הכללית, אני כבר לא מתהלך בתחושת חולי. 

אני מקווה שהדיווח הבא שלי פה יבשר על שיפור משמעותי יותר במצב הגופני ובכלל.

שנה טובה!