שנים טובות לא הייתי כאן.

לא יודעת מה גרם לי לעזוב אז אבל יש לי התחושה שהייתי צריכה ממש היום לחזור.

מזו התחושה הזו שכל מה שקורה קורה בדיוק שלו ? מזו התחושה הזו של הרגשת הסינכורניות המופלאה עם החיים?

כולנו חושקים באותו הדבר- להיות מחוברים לאנרגיה או תודעה גבוה בתוכנו ולהרגיש את זרם החיים ולחוש אהבה גדולה.

אני תוהה , מדוע דווקא עכשיו ברגע הזה אני מרגישה את התחושות האלו הרי לא עשיתי דבר שונה מהיום יום.

אולי הטוב, הארה, תחושת החיות והרוח הן לא בפעולות והמחשבות שלנו הן דווקא בריקון שלנו מהם.

ההוייה עצמה היא נצחית אך היא בשקט שלה נמצאת עמוק ומעל לפני השטח.אם נחפש ונחפור אולי לא נמצא אך אם נשקוט ונרפה היא פשוט תהיה מעצמה.

אני רוצה שהתחושה הזו תמשיך איתי עוד כי כאשר היא נמצאת איני צריכה דבר.

מתי לאחרונה הרגשתם את התחושה הזו ? 

ספרו לי בתגובות.