טוב חייב פוסט פריקה ביום הולדת,

אני באופן כללי שונאת ימי הולדת בעיקר כשהם שלי, אני חושבת שהרבה אנשים שונאים את היומהולדית שלהם בעיקר אם הם בודדים ודכאוניים, לאורך השנים היום הולדת שלי הסתכמה בארוחה משפחתית וחברה שדיי עושה לי טובה שנפגשת איתי, אבל השנה זה טיפה שונה, לצערי הרב רבתי עם אותה חברה לפני שבועיים, אני לא מדברת עם אחת האחיות שלי ולמעשה רוב היום התשומת לב של משפחתי היה עם אחיניות שלי כי אימא שלהן (אחותי הגדולה) בדיוק ילדה להן אחות, 

אז לאורך היום מצב שהרוח שלי היה בין לרצות להיקבר במיטה ולא לראות אף אחד לבין אני צריכה לעזור עם אחיניות שלי כי אני לא כפויית טובה, הייתי בטוחה שאת היום אני אסיים אם כרית רטובה ועניים כואבות מרב בכי. אבל לקראת סוף היום...

התבשרנו שנולדה לנו בת נוספת למשפחה שתאמת אני מאושרת שאני חולקת איתה את היום המיוחד שלה, אחותי מתעקשת ללכת איתי למסעדה לחגוג לי יום הולדת בלי קשר לאחות הנוספת שילדה, ואפילו הכינה עם אחיניות שלי עוגה למרות שלא היה מצרים והיא נעלצה לאלתר, וגם והכי מפתיעה שני ילדים שאני עובדת איתם (שנהם על הרצץ האוטיסטי) אמרו לי מזל טוב ועשו אותי למעשה לבן אדם מספיק משמעותי שהיה שווה ואפילו לדקה לתת לו תשומת לב ולהגיד לו מזל טוב.

אז אחרי שכל היום אני בבאסה של חיי, כי אחרי שנים היום הולדת שלי היה חסר משמעות עבורי בעיקר, ותמיד הרגיש לי מיותר לציון בכלל. 

אני להודות שזה היום הולדת הכי בעל משמעות שזכיתי לחגוג