שירהלה בתי היקרה שלי (בת 17)
על אף שאני חרדי, את וחבר שלך גרתם בבית שלנו בכייף, נתתי לכם רשות כי את הבת שלי היקרה, ואני מאוד מעריך ואוהב אותך, וגם החבר שלך ממש מושלם, הייתם עדינים, כך עברה תקופה, גם השתתפנו אני ואמא בהצעת נישואין שלכם
עד שיום ששי אחד לפני כניסת שבת צעקת לחבר שלך, בוא, בוא לאכול... וכשאחים ואחיות שלך וגם אני מתאפקים לא לאכול עד סעודת שבת.
ואז, צעקתי עלייך לידו, אל תקלקלי לי את המרקם המשפחתי, כולם יאכלו עכשיו מה יהיה בלילה, אף אחד לא ישב לאכול בשולחן שבת
כל כך נפגעת, גם כי צעקתי עלייך, וגם כי זה היה לידו. ואת לא הגבת
ניסיתי לפייס אתכם בדרכים שלי [להסביר כמה שאני צודק...], ולא עזר לי כלום, במוצאי שבת לקחתם את החפצים, ויצאתם לאן שהוא, והנס שבסוף הייתם אצל קרובת משפחה שקבלה אתכם בשמחה, עד שיום לפני תשעה באב, בקשת ממני שאסע אתכם עם כל הדברים לטבריה, מיד הסכמתי בשמחה, היה לי קשה פיזית, נסיעה של שעתיים וחצי כל צד, אבל היתה לי שמחה, שיהיה לנו יותר קשר
כשהגענו למקום, הרמתי ביחד אתכם את החפצים 3 קומות, ואז גיליתי ששכרתם חדרון קטן מאוד ועלוב ליד הטיילת, כל כך כאב לי עליכם, מאז אני חושב עליכם  הרבה יותר, אני מרחם עליכם, אוהב אותכם יותר. והבנתי שמי שהרס את המרקם המשפחתי זה אני במו ידי, שלא גליתי הבנה לנפשך הילדה שלי האצילה.
פתאום הלילה אני רואה אותך בתוך הבית אמנם בלי החבר שלך, ואני שואל אותך, שירהלה, למה נכנסת בשקט? ולא ענית ברור, ניסיתי לדבר אתך, לא שתפת הרבה פעולה
אני מבין אותך, לכל מעשה ודיבור [גם שלי...] יש תוצאה, לפעמים זה זה כואב, ארוך, וגם לא נעים, אבל זה מה יש
שירהלה היקרה, אסור לי להשבר, כי אין זמן ושהות, להשבר ולקום, וגם לך לא טוב שיהיה לך אבא שבור אפילו רק לתקופה,
אז תדעי, 
יש לך אבא חזק, אבא מבין, אבא מתחרט, אבא אוהב, אבא תומך, ואבא שיודע להכיל אותך שירלה בתי היקרה איך שאת, וגם את החבר שלך, וגם ובעיקר
אני מכיל אותי, איך שאני...