`אז מה זה להיות פוסט טראומטי, שאלתם. או, אז אני אגיד לכם. בטח כבר שמעתם את המושג פלאש בק. מבחינתי, זה דילוג לא רצוני ופתאומי למציאות מקבילה. מאירוע אסוני, בדרך כלל.
כשאני בתוך פלאשבק, אני מגיבה "כמו רובוט". אומרת 'כן' אוטומטי לכל דבר, או 'לא' נחרץ ואוטומטי באותה המידה. מה גורם לפלאש בק אצלי? בערך כל סיטואציה שבה נלקחת ממני השליטה, יכולת ההסכמה או הסירוב.
מה עוד? לא יודעת. לפעמים זה זכרון מסיטואציה שכנראה לא עיבדתי עד הסוף.
בשבועות האחרונים אני חיה מציאות קשה מנשוא, מבחינתי. נקלעתי (נכלאתי) למציאות בעייתית בעבודה. במקביל, הפלאש בק שרץ לי בראש כל הזמן הוא מהאירוע הבא:
אני בת 15 בערך. בכיתה י'. אני בהפסקת צהרים בספריה של בית הספר במונטריאול. אני עומדת עם אחי כנראה ועוד חבר, או שניים ליד אחד מהכיסאות באזור שולחנות הכתיבה. חבר שלי טל (טרם היותו ז"ל) יושב על הכיסא "ומתנדנד". הוא אוכל צ'יפס, למרות שאסור. מישהו אומר משהו. כולנו צוחקים וטל מתגלגל עם הכיסא לרצפה. "נופל מצחוק".
לא יודעת למה דוקא הפלאש בק הזה. לא זוכרת מה קרה לפני או אחרי. אני רק זוכרת שנבהלתי שטל נפל. אני גם זוכרת שמאוד צחקתי. בדיעבד, זה הפך לזכרון שצף הרבה כשאני חושבת על טל.
מה הקשר בין המציאות הנוכחית לזכרון הזה? אין לי מושג, אבל יש ביניהם קשר חזק מאוד לאחרונה.
לפני הרבה שנים, כשהחלמתי מהתאונה, חברה פסיכולוגית הסבירה לי שהניסיון למצוא קשר הגיוני בסיטואציות כאלה, עקר. כבר אז הרגשתי שזה נכון וזה הקל עליי מאוד.
איך אני חיה עם פלאש בקים? בגדול, רע. ובכל זאת? עברתי טיפול שנקרא טיפול בחשיפה מדורגת. במקרה שלי, זה היה חתירה ב-‏חינוך לחוויה‏ (‏‎Eduventure Kayaktruck‎‏). בכל חתירה, היה פרק זמן שחתרתי כאילו לבד. Rony Levinson המדריך היה יוצא מטווח הראיה שלי והייתי חותרת בעצמי. הייתי צועקת, מקללת, מרביצה ולפעמים נרגעת ומצליחה לחתור באופן יעיל יחסית. בעצם, בדימיון הפלאש בקי, הייתי מכניעה את הגמל שהיה מגיח ממעמקי הים. כשהצלחתי, הוא היה טובע בחזרה וכשלא, הייתי בורחת ממנו בחתירה מוטרפת.
אחרי כמה שנים השתתפתי במחקר באיכילוב ולמדתי לשלוט בדופק ובנשימה, כדי שאוכל לווסת פלאש בקים בעצמי בכל סיטואציה. זה עובד לא רע כשהפלאש בק פתאומי. זה פחות עובד כשאני חיה בתודעת פלאש בק מתמשכת, כמו בשבועות האחרונים.
הפעם, אחרי כמה שבועות שנתתי לעצמי זמן למנוחה ומחשבה, יש לי פתרון אפשרי לסיטואציה בעבודה. אני משערת שבסופו של דבר הוא יצליח כך או אחרת ואני אוכל לצאת מתודעת הפלאש בק ולחזור למציאות הרגילה.
למה אני מספרת לכם את זה?
כי אם אתם כמוני, תדעו שאתם לא לבד ושאם תרצו, אני אנסה לעזור לכם.
אם אתם בני זוג / מעסיקים / חברים של מישהו כמוני, תנסו לראות אם אתם מזהים מתי הוא אתכם ומתי בפלאש בק ותציאו עזרה.
אם אתם אנשי טיפול ורווחה, תבינו שתעסוקה ומיצוי יכולות התפרנסות הם אתגר ענק, עם סל פתרונות לוקה בחסר. בבקשה תמציאו עוד.
אם אתם "סתם" אנשים, עכשיו תהיו קצת יותר מודעים.