הי יקרה, אני מאושרת שיכולת להעלות את רגשותייך לפחות כאן ולתת להם "במה". כמה דברים לאמר לך: את מציגה שאלות חשובות על משמעות החיים אבל מתוך מה שכתבת עולה דיכאון שמגיעה מהרבה פגיעות ואכזבה. אילו דברים שחשוב מאוד לטפל בהם. כי גם אם החיים הם חסרי משמעות, אין שום סיבה להעביר אותך בדיכאון ובחידלון. וכן, כאשר נתונים בדיכאון שום דבר לא מעניין ולא חשוב: לא נעליים, לא ספרים וגם לא חברות. להיות בדיכאון זה להרגיש שלאוכל אין ריח ולעולם אין צבעים - הכול חדגוני ואפור. וזה מה שאת מתארת. לגבי משמעות החיים קטונתי - במשך שנה הייתי בחוג במכון ליהדות בירושלים שדיבר על משמעות החיים, שכן העניין בהחלט גם העסיק אותי. עד שהבנתי שלאיש אין תשובה בשבילי וכי רק אני אוכל למצוא את המשמעות של חיי - ומצאתי אותה. בעיית טוב לסביבה, בהקמה של דברים שאני מאמינה בהם, בהשקעה בתחומים שאני אוהבת. לא יודעת כמה אחיה אבל כול עוד אני חיה אני רוצה שחיי יהיה בעלי ערך ומשמעות. מאז שהמשגתי לי את מה שחשוב לי אינני מחפשת יותר משמעות אצל אחרים. אני חושבת שכאשר הדיכאון ילך תוכלי גם את למצוא את מה שחשוב לך. מה דעתך?