יש אנשים שהם לבד
הם חיים בבית שהוא רק 4 קירות והלבד שלהם
הם יוצאים החוצה משועים ליחס אוהב
אבל לאיש לא אכפת מהם
כואב להם אז הם צועקים
צועקים חזק אבל אין אף איש שישמע
הם מביטים בי ובעיניים שלהם אני רואה את הרצון לאהבה
את החסר העמוק שאין אפחד שימלא
אני כל כך רוצה לעזור להם
אבל לא תמיד מצליחה
אבל חושבת מה יקרה יום אחד שהם יעלמו מפה
הרי אז יהיהו הרבה אנשים שילכו אחרי הארון שלהם ויבכו
יספדו להם ויאמרו כמה הם היו נפלאים
יבקשו לבוא ללויה כי זה מת מצוה
אבל למה לחכות שיקרה לה חלילה משהו רע
אולי במקום זה פשוט תנסו להסתכל עכשיו לאותם אנשים
בין אם צעירים ובין אם מבוגרים עריריים
תנסו למצוא אותם בין ים האנשים שסביבכם
ולתת להם את הלב שלכם
כי זה כל מה שהם צריכים....