התחלה של משהו היא הכי קשה.
התחלה של פגישה אצל פסיכולוג.
התחלה של הכרה בהפרעת הנפש שלך.
התחלה של פוסט בבלוג רנדומלי.
למרות שחבל שסגרו את ישראבלוג מניחה שהפלטפורמה הזאת תספק את הצורך לזמן מה.
היי,
אני ******
ואני סובלת מהפרעת אכילה כפייתית.
מוזר לכתוב את זה ב"קול".
החלטתי להתחיל לכתוב כדי למלא את החלל שהפרעת האכילה שלי נהגה למלא (בתקווה שמדובר בלשון עבר).
אבל אני מקדימה את המאוחר.

המשותף לכל הפרעות האכילה היא השגת השליטה באמצעות אוכל.
אנורקסיות לא אוכלות, ואנחנו הבינג'ים אוכלים. והרבה. מדהים ששתי ההפרעות תחת אותה קבוצה ועדיין מדובר בשני מצבים קיצוניים מאוד. אני אכתוב משהו שאסור להגיד בקול- לפעמים הייתי קצת מקנאה בשליטה הזאת שלהן. או בנשים שמקיאות לאחר התקף זלילה. לי לא הייתה הפריבילגיה.

עד לפני יותר משנה אפילו לא ידעתי שאני סובלת מהפרעת אכילה. "מזל" שחוויתי משבר בזוגיות שעזר לי לגלות את זה וללכת לטיפול. מאז אני קצת יותר בסדר. אפילו קצת מאושרת. אבל עברתי הרבה לפני שהגעתי ל"בסדר" הזה.

ההתמודדות היא עדיין קשה ויום יומית.

וזאת הסיבה שהחלטתי לכתוב.

וגם קצת בגלל שאני מתגעגעת לתחביב הזה מפעם

מקווה שאשתפר עם הפוסטים.