אני לא יודעת אם אהבתי אותו, בתכלס
תחושת האהבה שמילאה אותי לאחרונה נבעה ככל הנראה מכוחו הבלעדי לגרום לי שוב להרגיש, במהומהם את מה שאבד לי. דווקא לו היה את הכוח הזה עלי, למרות כל הכאב שגרם לי, סבל שהתעלה על כל מה שיצא לי לחוות בהקשר הזוגי לפני כן. בחרתי בו פעם אחר פעם למרות שתמיד היה משהו אחר באופק, בטוח ויציב ואוהב יותר. הוא הרים ואז הנחית ושוב ושוב, באמפליטודה שלא הכרתי.
ובכל זאת כל כך כואב לי לשחרר אותו, יודעת שיכול להיות הרבה יותר טוב, שדברים צריכים להיראות אחרת, שאני צריכה לאהוב באמת ולא להתלבט, ולא לסבול בצורה הזו, אבל איך אהיה בלעדיו.
הרגשתי שיש פוטנציאל עצום מצדי מבחינה רגשית, וככל שעבר הזמן העמעום הרגשי שלו כיבה אותי, לא הבנתי איך הוא, שטוען שכל כך אוהב, מסוגל לפגוע בצורה כזו באופן מודע. ועכשיו אני צריכה לוותר על האידאה הזו כי היא לא ברת הגשמה, אולי הפוטנציאל הגלום הזה היה רק אשליה, אבל איך אדע.
מה אני בלעדיו, כל כך כבויה, מתה מבפנים.