היום אני בת 16!לא להאמין שאני הקטנטונות כבר בגיל הזה.היו לי כ"כ הרבה הזדמניות להישבר..לא תמיד החיים האירו לי פנים.וכן,גם השנה לא היו דברים פשוטים,עוד חודש אני חוגגת שנה להפרעות אכילה (אבל על זה נדבר בהזדמנות) והרבה חברות טובות שהכרתי עזבו אותי והשאירו אותי שבורה לבד..ובכלל לא תמיד היה קל!והנה גם עכשיו אני חוגגת לבד...זה מה שקורה שאין לך אנשים וחברות סביבך שאוהבים ודואגים לך... אז מה אני אומרת?עשה טוב - תראה טוב.השנה עשיתי כל שיכולתי כדי לתת ולהיות הגרסה הטובה ביותר של עצמי.

היו נפילות. לא אשקר.
רגעים בהם שאלתי את עצמי למה אני צריכה לחיות?ולמה אני צריכה להיות פה?וחבל שאני לא זאותי וחבל שאני לא כזאתי?
אבל עזבו.. הדשא של השכן תמיד ירוק יותר.
ברמה האישית,
הרגשתי שהיו הרבה תיקוני צבע ושפכטלים.
לחפור, להוציא, לסגור ולצבוע מחדש בצבע גוף.
המשכיות של טיפול עצמי מהשנים האחרונות
נזקי עבר, געגועים לציפור החופשית שאני אמורה להיות.
אני על זה, אני בדרך. תמיד תאמרו לעצמכם.
גם אם טעיתם בפניה -
שהוויז לא יפסיק לעבוד לרגע, גם כשלעיתים אין קליטה...

ומה אני מאחלת לכם?שתשמחו בעצמכם-כי יש לכם את כל הסיבות.שתסלחו לעצמכם-כי דבר רע לא שומרים אלא זורקים.שתאהבו אותכם-כי למה לא?!שלעולם לא תשברו-וגם עם כן אז שיהיה מישהו איתכם.שתקבלו את עצמכם-כי עם לא אז רק אתם מפסידיםותזכרו תמיד תמיד שאתם הכי טובים גם כשאתם לא תמיד רואים את זה!!!מזל טוב!!