שובו של ההורה הנרקיסיסט...

אז מצבי די נחמד יחסית למה שהיה בעבר, יש דברים שאני מתקדמת בהם ויש דברים קצת תקועים וזה בסדר.
מודעות עצמית זה מאוד חשוב כשזה מגיע להחלמה. לפעמים בוכים גם כשמחלימים...יש דברים שאי אפשר לתקן ופשוט צריך לשחרר...

בעבודה גם יש שינויים כאלה ואחרים ואני לא יודעת כמה עוד זמן אני אשאר שם בהתחשב שעזרתי לבעלה של אמא שלי להתקבל לעבוד שם, כי בעבודה הקודמת שלו סחטו ממנו כל טיפת כוח ובריאות אז ריחמתי עליו ואמרתי שאני אכניס אותו לחברה.

הוא עובד שם בכיף.
הבעיה שעכשיו במקום פשוט להגיד תודה ולהתעסק בשלו הוא מציק לי.

"מי יש לך במחלקה"
"שמעתי שיש לך את אלמוני פלומי נכון? מי עוד"
"למה לא קפצת אלי להגיד שלום"
"שמעתי שיש אחראית כזאת וזאת וישר חשבתי עלייך"

לא הקטע הכי אהוב עלי כששואלים שאלות מיותרות וחסרות משמעות אבל זה מעניין אותו משום מה או שזה עוזר להם לעקוב אחרי כי אמא שלי לא יודעת כלום אז זאת הדרך לדעת מה אני עושה.

אני אוהבת את העניינים שלי פרטיים וכמה שפחות הם יודעים ככה אני ישנה טוב בלילות.

זה מטריד אותי מאוד עכשיו שהאיש הזה עכשיו מרחרח ושואל שאלות עלי במקום להתעסק בשלו.

יש מצב אני אתחיל לחפש עבודה חדשה? יכול להיות, המחלקה שאני עובדת בה הולכת לעבור שינוי דרמתי ויעבירו את העובדים למחלקות אחרות...

זה מה שמקבלים עבור עזרה לאדם הלא נכון.

אבל אם זה לא מספיק יש עוד!

כיוון שבעלה של אמא שלי עובד איתי בחברה זה אומר שיש ימי שישי הבלי עבודה וזה הורס לי להתחמק מהם בכך שאני אומרת שאני לא פנויה ביום שישי כי אני עובדת.
ואז מגיע הבונוס, זה נותן להם את האפשרות לקפוץ אלי בימי שישי.
בחודשיים הבאים אין לנו עבודה בימי שישי....מה שאומרת שבמקום מנוחה שקטה אני מקבלת טלפונים לבוא לביקור או שיבואו אלי....
(מי שלא מודע, הורה נרקיסיסט לא מקבלת תשובה שלילית בלי להתחיל מריבה)

אין לי פיתרון למצב כרגע.
אני מקווה שהחיים יכוונו אותי בכיוון הנכון, כי כרגע המצב לא הכי זוהר ונעים.