האם נראה שלא משנה כמה אנחנו מנסים לסלוח לאנשים שעשו לנו עוול, הכעס והכאב עדיין מכבידים עלינו?
אולי מישהו עשה משהו כל כך נורא שקשה לדבר עליו. ייתכן שבגדו בנו, דחו אותנו או נטשו אותנו. או, במקרים אחרים אולי המילים המרושעות של מישהו חתכו לנו את הלב.
יש לנו את כל הזכות להיות פגועים ומרירים.
אבל... וזה האבל הגדול, האם להיאחז בפגיעה ובכעס על האנשים שפגעו בנו עוזרת לנו?

תהיו כנים!

כן, אולי אנחנו מרגישים כמו שומרי צדק, אבל כל מה שאנחנו עושים זה ללבות את גחלי האש הבוערת בתוכנו. בשפת ימימה זה נקרא חיזוק מדומה. אנחנו מרגישים אולי "טוב" לזמן קצר אבל אז הכעס והרגשות הכואבים חוזרים, ואז אנחנו נשארים קשורים למצב הזה ולכודים בכל אותם רגשות כואבים במקום להתקדם כדי למצוא את האושר והחופש שלנו.
האמת היא שסליחה או מחילה היא משהו שאנחנו עושים בסופו של דבר למען עצמנו. אנחנו מקבלים את ההחלטה לסלוח לא בגלל שלאדם הפוגע באמת מגיע, אלא בגלל שאנחנו ראויים לשלום ואושר בתוכנו.
לא משנה מה קרה בעבר, ולא משנה כמה זמן נאבקנו, אנחנו לא צריכים לסבול יותר.
זכרו שאנשים כנשמות באו לכאן ללמוד וללמד. וכל אחד מגיע עם מזוודה עמוסה שבשדה תעופה היו מחייבים אותו מלא כסף על מטען עודף. לכל אחד יש את המטענים שלו, העבר שלו והדרך בה חינכו אותו. ייתכן שהעבר שלו צילק אותו עד לרמה שהוא לא שם לב בכלל שהוא פוגע כי הוא במגננה. ייתכן שאין לו את היכולת להרים את הראש ולראות מעבר לעצמו, לפחדים שלו. וייתכן שהוא חונך בצורה כזו שהוא אפילו לא יודע אחרת.
איפה האחריות שלנו נכנסת פה?
זכרו שאנחנו לא אחראים על האחר, על המחשבות שלו, על המילים שלו או המעשים שלו. אנחנו כן אחראים איך נגיב לסיטואציה, ואיך נשמור על הנשמה הטהורה שלנו שלא תפגע. אז לפני התפרצות הר הגעש שמאיים לצאת. אני מעדיפה להשתדל כמה שאפשר לנשום, לחשוב איך כדאי לי להגיב והאם אני שומרת על עצמי תוך כדי. והאם כדאי לי לבזבז את האנרגיה היקרה שלי על אותו אדם?
ותחשבו על זה... חג סליחה שמח.

"נדמה שסליחה היא המילה הקשה ביותר" אלטון ג'ון

ועצה שלי: תצומו, תאכלו, העיקר תהיו נאמנים לעצמכם!
שלכם נירית ...