מתי אתעורר כבר...
לא פלא שהחיים מחטיפים לי.

אני חולמת על ימים טובים יותר אבל זאת הבעיה- זה רק חלום.
ואז כשהחיים מחטיפים לי מכות אני פותחת עיניים וקולטת...חלמתי בהקיץ ולא עשיתי כלום. אחרי זה אני בוכה.

מתי אתעורר כבר...
אבל כשאני ערה אני רואה שהדרכים חסומות ואין לאן ללכת.

האם להיכנס למסגרת כלשהי?
האם להתחיל מתחביב ולפתח אותו לעסק?

איך יוצאים מהחלום בהקיץ ונכנסים לפעולה?

האם המוח שלי נפגע עד כדי כך שאני לא מסוגלת להגשים מטרה פשוטה?
כל הזמן יש את האנשים האלה שלא היה להם כלום, היו אומללים, הם קמו ופעלו...אבל זה לא כל הסיפור.
רגש כלשהו הניע אותם, רגש מאוד מאוד חזק שפשוט השתלט עליהם ונתן להם כוח לטוס קדימה.

כשהייתי קטנה הייתי בחוגים שונים, חוגים שהיה לי כיף בהם אבל בסוף משהו קרה ונאלצתי להפסיק, חלק מהפעמים אמרתי לאמא שלי עליהם והיא אמרה "לא, זה שטויות במיץ" או "אין לנו כסף לזה"

היום כשאני גרה לבד ואף אחד לא מציק לי או מבקר אותי, למה אני לא משקיעה בעצמי?
למה אני מפחדת מה"לא" ?

נמאס לי לזחול, אני רוצה לעוף.

לשם שינוי אני רוצה לפרוץ....

רעיונות, יש יותר מידי אפשרויות, לאן ללכת, מה לעשות, מה לבחור, איך לפעול.

התקפי חרדה ופניקה מתחילים אז עדיף לחזור ולישון, נכון?

אולי עדיף שהם יכאיבו, עדיף שלא יתנו לישון, אולי ככה אשאר ערה.

אולי ככה משהו באמת יזוז...