האנשים הבריאים, שיהיו בריאים.
אבל לא תמיד הם מבינים.
הם מעולם לא חוו רגשות של כאב ומתח מהולים בכאב ותסכול.
הם לא נכנסו לאם. אר. איי בחרדת מוות, באי וודאות, בחשיקת שפתיים.
הם לא טעמו טעם של תרופות, ולא טעם של תופעות לוואי שמוכרות אותך למיטה בלי רצון,
שמחסלות את הכוח הפיזי והנפשי גם יחד.
הם לא נשמו ריח של בית חולים ולא ישבו שעות ארוכות על כיסאות מול רופאים.
מעולם הם לא גררו את הרגל בצליעה משונה, הם לא יודעים מה זה כאב של דלקת. כאב של מחלה. כאב של הלב.
מה זה שהשמיים נוחתים לי על הראש ביום בהיר אחד, ואז כבר אין באופק שום בהירות.
הכל ערפל, מעורפל, מסוחרר, אפור או שחור, אבל בטוח לא וורוד או לבן.

אבל יש משהו אחד, שהם יכולים.
הם יכולים להביא את הלב! זה שאין לו שום תחליף בעולם ושום תמורה.
לב כזה שמרפא את הנפש, מה שלא תעשה שום תרופה או כמוסה אחרת...
זה אהבה, זה מילים מעודדות, זה יחס ראוי ומכבד, זה הרגשה טובה שאני שם בשבילך
לפעמים לתת לב זה לתת לחולה את כל מה שהיה צריך.
לא ביקשתי שתשנו תוכניות לכבודי, לא שתהפכו את העולם, אבל להבין, להכיל, לתת הרגשה טובה.
זה המון, זה נצטרך.
המילים הטובות הם כמו גלולה לשעת חירום שאין כוח ואני על סף התמוטטות...
אז בואו נלמד לאהוב מחדש!
תזכרו שהלב הזה הוא לא משחק, לא שכואב לי מספיק ואני כמעט אבודה,
לא שהכל כל כך רגיש ומתיש
ולא בכלל.
אל תשחקו לי בו, רק תתנו לי אותו, תראו שאיכפת
תראו שכואב לכם גם,
וזה המון,
וזה כמעט הכל,
אז פליז, בבקשה 🙏💖

תרגישו טוב!
נותנת לב, אמלי