הי
מה שמלווה אותי מאז כניסת הסרטן היא הידיעה שאני לא מוותרת וממשיכה לחיות להיות לתת לקבל. להיות חיונית. להיות נוכחת בעולם ב full volume.
מודה שלפני הסרטן הייתי נוכחת בעיקר בעבודת, מעט בבית עם המשפחה ומעט לעצמי. לא נותרונבי כוחות לשום דבר אחר. אני זה או הכל או לא כלום. גם אם נשארים מרוקנים מכוחות.
במקביל לבירור הרפואי- התחלתי בהקמת מעגלי תמיכה רגשית- לא ידעתי שזה מה שאני עושה בזמנו.
זה מה שנותן לי את הכוח להמשיך עם מורל גבוה ועם תוצאות חיוביות!!!
סדר הופעת העגלים אינו מעיד על סדר החשיבות - לכולם מקום של אהבה בחיי

1. גמאני רצה ואלוהי המקריות(?)
כשבועיים שלושה לפני הבשורה, באופן מקרי סיפרה לי ס. אמא מקבוצת הספורט של בני הקטן כי היא מחלימה מניתוח. היא סיפרה לי שזה קשור לסרטן. כמובן שהצעתי עזרתי. הקשר הראשוני נבנה על הסעות לחוג.
מזל גדול שפגשתי אותך ס' אהובתי.
כשכדור השלג החל להתגלגל היא אספה אותי ועודדה אותי ודיברה איתי ואמרה לי- את באה איתי ביום ראשון לקבוצת ריצה שבה אני חברה.
דווקא התחלתי בתהליך שיפור כושר גופני כשנה לפני כך שהיתי מוכנה לכך. לא ידעתי למה לצפות.
בפגישה הראשונה פגשתי נשים מחייכות צוחקות חיוניות שעשו ספורט . הייתי בשוק כי בתפיסת שלי סרטן משמעו לשכב במיטה בפנים חיוורות ולא לזוז - ע"ע סיפור אהבה.
והנה - זה לא גזר דין מוות מיידי.
התחלתי לרוץ וקול קטן התחיל להתגבר בתוכי ואמר- אני יכולה להתגבר על זה. אני לא מוותרת. המאמנת שרון מלווה דואגת לי עד היום
זכיתי בחברות אמת בלי משחקים. הן קיבלו אותי בזרועות פתוחות ונכנסתי בלי מגננות. כי זה לא רק ריצה. זו אהבה נטו.
יצרתי קשר עם האב הרוחני והמייסד עמרי פדהצור כדי לחקור את הנושא הריצה והוא סיפר כי ריצה בפרט משפרת סיכויי החלמה והישרדות בסרטן שד. הוא הקים את המיזם הזה בעקבות מחקרים כאלה.
מה כבר צריך יותר מזה???
אני מנסה לרוץ ככל יכולתי גם עם הטיפולים- אם לא ריצה אז הליכה ותרגילי כושר.
כל אחד מחזקים אותי פיזית ונפשית- ורואים תוצאות!!

2 תמיכה נפשית פסיכולוגית
אני בטיפול אצל פסיכולוגית אהובה שמבינה התמודדות עם סרטן מהי. היא המשענת הנפשית שלי בחיים בכלל ובהתמודדות עם הסרטן בפרט
אני מכירה אותה עד לפני הגילוי. שיתפתי אותה בכל התהליך. היא הראשונה שדיברתי איתה אחרי קבלת הבשורה והיא נתנה לי כתף ועצות טובות-
לבוא עם עמית, לרשום, לחפש אונקולוג, רופאים מומלצים.
אני לא יודעת אם זה נכון מבחינת התהליך אבל היא הגדרה של אמא דואגת מבחינתי. אמא שלי האמיתת לא מסוגלת בגילה המופלג לסייע לי .. ואולי טוב שכך כדי שלא יכאב לה מדי - לפעמים דמנציה זו ברכה..

3 משפחה
גרענית - יש לי בעל/בן זוג ו3 ילדים בת 21, ו2 בנים בנינו 12 ו 16.
הקושי הגדול ביותר היה מה ואיך לספר להם. לגדולה סיפרנו כמעט באון ליין. לגבי 2 הבנים התייעצנו עם עוסית ומדריכת הורים והפסיכולוגית שלי. כי זה היה להפיל פצצה. ההנחיה היתה לספר קצר ולעניין עם אופטימיות- גילו לאמא סרטו בשד והיא תצטרך לקבל טיפול. יש היום טיפולים מצויינים ואמא תבריא.
זה באמת מה שעשינו. אנחנו ממשיכים כרגיל פחות או יותר בחיים שלנו. לפעמים אני יותר עייפה/כעוסה ועצבנית והם ממשיכים בשלהם ע"פ מריבות שמחות והרבה הומור.

יש לי 2 אחיות. כמובן שעדכנתי אותן מיידית ושלחתי אותן להיבדק. זה היה די שוק כי אין לנו במשפחה
הן מלוות אותי בדרך ומטפלות גם באמא שלנו.
גם משפחות של בעלי מסייעים לנו אם באוכל או בליווי לטיפולים והשיחה טובה. אין על הקובה של חגית...
גם ס' אשתו של בן דוד של העלי שנפטר לפני כשנה מסרטן תמכה ותומכת בנו - וזה לא מובן מאליו היא עזרה לנו להתאפס ולהתמקד במה שצריך לעשות ולבקש. מלווה אותי גם בטיפול באשפוז יום. באותצו בי"ח בו טופל בעלה. לא פשוט.
אני מרגישה אהובה מכל הכיוונים

עבודה-
אני מעריכה ומודה לא' עמיתתי לצוות שמייד עם קבלת הידיעה לקחה על עצמה את המטלות השוטפות שלי. בלי שאלות. קבעה עובדה. זה לא מובן מאליו. ככל שהבנו מה עומד לפנינו היא הצליחה לדאוג לקבלת עובדת נוספת לתמיכה . גם המנהלים הישירים שלנו כמובן שעודכנו בזמן אמת , וכולם ביחד דואגים לי . לא מובן מאליו!! אני עובדת 22 שנה בחברה במגוון תפקידים ובאמת חשובה לי העבודה. גם כעת. אם להיות כנה העומס גדל עם השנים ולא תמיד התקבל מענה לכך.
גם חברי המחלקה שלי בהם אני רואה משפחה- לא עוזבים אותי ושומרים על קשר. בתחילת האירוע סייעו לי בקידום תורים חיפוש רופאים ובכלל התאפסות על עצמי.

גם עמיתים נוספים ממחלקות אחרות שואלים לשלומי והוסיפו אותי לתפילותיהם. גם כמה מנהלים שלחו דאגתם ולא כדי לצאת ידי חובה. מרגש.

חברת ילדות וחברת נפש
יש לי אחת כזו ששומרת על קשר ומלווה אותי. אישה אינטיליגנטית שעמה יש לי קשר נפשי ועמוק ללא תלות במקום וזמן . המימד הרוחני בהתמודדות עם הסרטן שייך אליה. אני מפלרטטת עם המימד הזה של ההתמודדות .אני יותר מבינה היום על מה היא מדברת אבל עדין חוששת מהצד הזה.. היא לא עוזבת אותי. עברנו מדיטציות טובות מאוד ושיחות עמוקות.
חברה נוספת היא אחותי ר'. הכרנו בעבודה והיא אידה עם נתינה ואהבה גדולה. אישה חכמה והגיונית.
ריקודי בטן
אני לומדת ריקודי בטן כבר כמה וכמה שנים. אצל אוצב מורה. רחל המופלאה
אני בקבוצת המתחילות כץכח השנים. לא מעזה לעשות את הקפיצה פיצקדמות. אולי חשש ממחויבויות, לא מספיק טובה.
מעת לעת אני עוזבת ושוב חוזרת- ע"ר משברים נפשיים.
חזרתי בשנה הנוכחית ואני משתדלת להגיע. יש בקבוצה אוירת חברותא מקסימה. בשבועות האחרונים יותר קשה עם העייפות- אבל לא מוותרת.

הצטרפתי לקבוצה נוספת של ריקודי בטח דרך ממגלת הלב במודיעין .

עייפתי. המשך יבוא