הי
החלטתי לכתוב בלוג עלההתמודדות שלי עם הסרטן, בעיקר כדי לא לשכוח , כי אכן נדפק הזיכרון, וגם כדי לתמוך ולהיתמך מאחיי ואחיותיה לצרה.

אז מה היה לנו עד כה?

1. לפני 3 חודשים:
כשבוע לפני תור ממוגרפיה של גיל 50 מצאתי גוש משמעותי בבית השחי הימני. קבעתי כבר תור לכירורג שד אם כי שכנעתי את עצמי שמדובר בזיהום פשוט.
הגעתי למכון ממוגרפיה והתאפקתי מלשאול שאלות שלא רציתי לדעת תשובות עליהן..
כעבור יום התקשרו מהמכון להזמין אותי לאולטראסאונד. "אם אפשר יש כבר מחר". כבר הבנתי לאיזה כיוון אנחנו הולכים.
באולטראסאונד חשתי מאמץ יתר מצד הטכנאית בצד ימין. שוב לא שאלתי שאלות . כבר ידעתי עמוק בפנים שזה זה. קיוויתי שלא.
כעבור יום רופאת המשפחה התקשרה כדי לבקש שאראה כירורג שד.
הכירורג דווקא הרגיע אותי ואמר כנראה יהיה בסדר כי קצת כאב לי בנגיעה אבל הפנה לביופסיה בבי"ח.
הגעתי לביהח הראשון שקיבל אותי- 10 ימים מיום הממוגרפיה.
הגעתי עם בעלי האוהב- הצוות היה מקסים ומכיל.
שם נאמר לי שמדובר ב 2 גושים- בלימפה וגם בשד שהסתתר לו ולא זוהה עד כה. כאן נשברתי כי מבחינתי הבנתי שאני מסורטנת. בכיתי גם כי כאב אבל גם על עצמי.
תקעו על אחד קליפס וצבעו את הגידול השני בשחור.

שבוע של המתנה בתוכו צריך להמשיך להיות אמא ל 3 ילדים, עובדת מסורה וטוטלית מדי לעבודה, בת קשובה לאמא קשישה עם התחלה של דמנציה. טירוף אבל השגרה המטורפת של מחול העברושים הזה החזיקה אותי וסייעה לי להדחיק
כעבור שבוע חזרנו לביהח. הבשורה המרה הוטחה בפנינו בצורה חסרת רגישות לטעמי: לא הורמונלי, לא אלים ולא שכיח. עדין לא אמר לי מה השם המפורש של הסרטן הפרטי שלי.
קיבלנו הפניות לבדיקת mri ו pet והצבקשנו לקבוע תור חוזר עם כל המידע. לא חזרתי לבה"ח הזה.

2. תתמודדו או- לכו תמצאו תורים

כמובן שבדקתי עם ד"ר גוגל מה אומרות התוצאות. גזר דין מוות מיידי. בעלי האהוב ביקש לחכות קצת עם הלוויה עד שנקבל את כל התוצאות...
חיפשנו תורים לmri וpet בטירוף- צריך קודם לקבוע לעוד 3 חודשים ואחכ ללחוץ להקדים!! זה באמת לא שפוי!
בעזרת חברים טובים הצלחנו לקבוע ולסגור הכל תוך שבועיים. רק לאחר קבלת התשובות כדאי לפנות לרופאים.
צריך לוודא שהביופסיה תהיה גם אחרי צביעות. עולם חדש ומופלא.
במקביל צריך להחליט באיזה בי"ח לבחור, אונקולוג וכירורג שד. כאן ממש מרגישים חוסר אונים.
קיבלתי המון המלצות- בעלי ואני ביצענו סיור מחלקות ב 3 בתי חולים.
קבעתי תור לחווד ראשונה לפי התור ה1 הפנוי שהיה בקופה.
הרופא היה מקסים ורגיש ואמר לי שקיבלתי טריפל נגטיב ושעלי להתחיל טיפול בהקדם ולא להתמהמה. ויש טיפול אימונולוגי שממש עוזר.
הוא אמר שזה יהיה קשה ושיהיו לי נפילות בדרך אבל הסיכויים טובים לצאת מזה.
זה היה לא קל מצד אחד- אבל כבר היה לי שם והבנה מסויימת לגבי העתיד
ניגשתי לחווד שניה בתשלום מפולפל-  אותה דיאגנוזה עם אותו פרוטוקול טיפול.

בסוף בחרתי את ביהח עם הוויבים הכי טובים . גם האונקולוג היה מקסים.

במקביל פגשתי נשים נפלאות במקום מגוריי מקבוצת גמאני רצה- והן נותנות לי את הכוח לא לוותר.

המשך יבוא..