ובלילות
הבחנתי לאחרונה בשינוי הקיצוני שחל בי
מאוד קצרה לסביבה אך בו זמנית מאוד מכילה וסובלנית
הדבר היחיד שממש מפריע לי זה הקריסת מערכות שיש לי בכל פעם שהחושך צץ בחלון
ברגע שיורד הערב ושחור מכסה את השמיים הגוף שלי נכנס להתקף
רעידות, בחילות, חוסר תאבון חוסר סבלנות
עצבים כאב תסכול ובעיקר מיליוני מחשבות
את הלילה האחרון ביליתי בים המלח,
לילה נוראי שרק הקאתי ובהיתי בים שבקושי ניתן לזיהוי בלילה
יושבת, בוהה, בוכה וכועסת
לא יותר מזה
אני לוחשת למצלמה הקטנה בנייד את המחשבות שלי באותם רגעים
מסתכלת על הפרצוף הרטוב והמרוח בחשיכה
אפילו על הסיגריות ויתרתי בגלל הכאב המוחץ בחזה
קנאביס נגמר לי והמצב הכלכלי לא מאפשר לי לחדש את המלאי
העולם סוגר עליי ואני כבר לא נלחמת בקירות.
חשבתי עליו, על האהוב שלי שכבר לא שלי.
חשבתי על הרגעים שלנו יחד ועל הפעם הקודמת שהייתי בחופשה בים המלח
והוא חיכה לי בבית
חיכה לי עם ידיים חמות ואוהבות ונשיקה גדולה שאומרת "ברוך הבא הביתה"
ממחשבה למחשבה הדמעות שורפות יותר ובקושי נשארה לי טיפת אוויר
במעבר חד מפצירה בעצמי להפסיק עם המחשבות עליו ולהתחיל לבדוק מה איתי
להכיר אנשים חדשים?
לצאת עם מישהו?
לתת למישהו להתקרב ולהכנס לי ללב?
ואם הוא יחזור?
ב05:00 כבר התחילה לה זריחה שהביאה איתה חיוך קל
האוויר חוזר אליי לאט לאט
הלילה הזה נגמר, עוד 16 שעות ללילה הבא.
תגובות
