בוכה.. מאוד. ובעולם האמיתי. אין לי באמת מילים.

תודה עלייך ועל היכולת לנסח את זה ככה , להביט ולראות.

ועל שזה נגע גם בי, במקום שלא מאמין שאוכל להציל, לא את הילדות האמיתיות שבהן פגשתי ורציתי להיות שם, לא את הילדה שבי, ולא את הילדה שעוד לא נולדה. אבל אני רוצה לחבק אותן  , את שלושתן. וגם את אלו שלך..מצליחה להרגיש קצת את זה?

הלוואי שהילדה שלך שבפנים תגדל להיות פסיכיאטרית רגישה, מדהימה,  שמזהה את הילדה במבוגרת ובאישה שמולה, ועוזרת לה להתחבר ולהתרפא ממקום מצמיח, מכיל ןמחבק. את גדולה , ויכולה, ויש בך אור גדול גדול שרק יגדל עוד יותר ככל שיעבור הזמן. 

הילדים האמיתיים שיהיו לך יזכו. מאמינה בזה בכל ליבי.

צריך עיניים רואות, לב רגיש, ומילים מנחמות וחיבוק. כדי לגדל ילדות בריאות ואוהבות.

יש לך הרבה מזה. ויש לך אותך.

איתך... 

בס"ד

אהובה שלי,

מה אפשר לכתוב כתגובה אחרי מה שקראתי ברגע זה?

ריסקת לי את הלב ובנית לי אותו במחדש בכתיבה שלך.

בדיוק לפני כמה דקות נכנסתי הביתה... הלכתי לקנות מתנה לאמא, ליום האישה- שיחול מחר.

וזה בדיוק מה שהייתי צריכה לקרוא ברגע הזה, בשנייה הזאת ובנשימה המדוייקת שנכנסת לי לגוף.

הדפסתי לה על בלוק עץ תמונה, שלי ושלה וכתבתי "רק את יודעת לחבק לי את הרעש", משפט מהשיר "אמא" של יובל דיין.

השיר הזה.... לא צריך להסביר אותו אלא רק לשמוע את המילים.

אין לי ספק, שתיהיי אמא טובה.

אוהבת אותך בכל ליבי!

חמנית מצויה🌻

החזרת אותי אחורה הרבה שנים, הייתי בגיל הזה ואולי קצת יותר צעיר, כששאלתי את אמא שלי אם היא תהיה עצובה אם אתאבד. והיא פערה עיניים ונתנה לי סתירה. כעסה עליי מאוד שאפילו העזתי לשאול שאלה כזו. הכנסתי אותה לסערת רגשות להרבה זמן.. והתנצלתי ואמרתי שלא התכוונתי לזה. 

ילדים לפעמים אומרים מה שהם מרגישים מבלי המודעות לעשות סינון.. כי הם לא חושבים על מה שהצד השני מרגיש. 

היום אנחנו יותר מתחשבים.. מחושבים.. אכפת לנו גם ממי שאוהב אותנו ואנחנו שוקלים את צעדינו כדי לא לפגוע בהם..

ואולי אנחנו צריכים באמת להתחשב גם בילד שבנו, להסתכל במבט בוגר אחורה ולא להאשים את עצמינו ולא לקחת את הכל אלינו, צריך ללמוד לשחרר.

לתת לילד הזה לצאת לחופשי, לא לכלוא אותו בנו, כשאוהבים משהו צריך לשחרר אותו..

ואנחנו לא משחררים את הילד הזה, כי אולי אנחנו עוד לא אוהבים אותו מספיק? אולי עוד לא למדנו להכיל אותו מספיק?

מה התהליך שאנחנו עוברים איתו?

הילד ירצה להשתחרר רק אחרי שיראה שאנחנו בעצמינו חופשיים. הוא לא יצא לחופשי בלעדינו.

ולכן זה מסע שצריך לעבור, אבל יחד, כבוגרים וגם עם הילד הפנימי שבנו.

לחבק אותו ולאהוב אותו, ולא לפרוץ את הדלת, אלא למצוא את המפתח שיפתח אותה בעדינות, ברוך, בשקט, כי זה מה שילדים צריכים, והם יבואו אחריך.

💖