בזכות הטרשת התפניתי למשהו שאפילו בחלומות שלי מקודם לא היה זמן- מה שנקרא פנאי. אז

בהתחלה ביזבזתי את זה קצת על רחמים עצמיים, בינג' בטלוויזיה, בגוגל ובפייסבוק ולעט לעט המוח והגוף יחד התחננו שאצדיק את קיומם.

אז הוצאתי מהמחסן מלא אדניות שכמוני צברו במשך כמה עשורים יותר מדי אבק ויצאנו יחד לניסוי צמיחה. 

היה ניסוי ארוך ומפרך במיוחד בו אני מוצאת עצמי זורעת גרעינים מעגבניות, פלפלים וכל דבר שהייתי רגילה פשוט לזרוק לפח, ואז מדברת עם הצמחים ומתחננת שיצאה מהם משהו, שבתי עומדת מאחורי וצוחקת.

הניסוי הצליח.

צמחו ירקות. אכילים. אורגניים. אפילו טעימים.
ויטמין D , תנועה, תרגילים בסבלנות וכל מני תחושות טובות, ותובנות:
דברים טובים יכולים לקרות רק אם מנסים.

בתמונה למעטה צמח של תות שדה ששתלתי לפני כמעט שנה ופשוט לא שם עליי. אתמול ראיתי שיש פרח ובתוכו תות בהתהוות.