לילה נוסף של תוהו ובוהו.

הוא הגיע אחר הצהרים במפתיע, בדיוק ברגע הכי לא נכון.

חיבקתי ונישקתי, בכיתי ורעדתי

״מלך שלי, אתה כאן״

הוא מנשק לי את המצח

דיברנו ודיברנו ודיברנו

דיברנו על הגברים שהייתי מסתמסת איתם

דיברנו על הבחורות בטינדר החדש שלו

דיברנו על המשפחות

דיברנו על הכעס האינסופי שהוא מרגיש

והחרטה הבלתי נגמרת שמחבקת אותי חזק

לקראת הלילה כבר היה לנו את האומץ לדבר על זה

כשהחושך ירד ורק מנורת הלילה הקטנה בקצה החדר נתנה לי מושג קלוש על המגיע

דמעה יורדת ועוד אחת אחריה

זה סופי.

הוא לא היה צריך לומר את המילים האלו ממש אבל אני ידעתי.

״זה יהיה בסדר אם תהיה הבן זוג שלי, רק עד הבוקר?״

״שום דבר לא השתנה בייבי״

אני מתעוררת ב05:30 לקול הנחירות שלו

התגעגעתי לרעש הזה בבוקר

כאבי בטן נוראיים תוקפים אותי

הכאבים האלה שמתריעים על נפילה נפשית

״בייב מה יש? את רוצה לדבר?״

״הכל טוב מאמי, תחזור לישון״

הוא מסתובב ואני מחבקת חזק

הוא נושם אותי לרגע ואז מנשק

״תנוח תינוק שלי״

נחירה קטנה נותת לי הוכחה ואני מרפה מעט

״אתה הדבר הכי טוב שקרה לי״ אני לוחשת לגבר שלי שישן,

״עשיתי כל כך הרבה דברים בחיים שלי, כל כך הרבה טעויות. זו הטעות הכי גדולה. שגרמתי לך ללכת״

הוא זז מעט ואני עוצרת את הנשימה

נשימות כבודות נותנות לי אישור להמשיך

״אני רוצה שתדע שאני כל הזמן אבל כל הזמן רציתי לומר לך לברוח, שאני לא טובה לך, שאני יגמור אותך. הייתי אגואיסטית ואנוכית, אני מקווה שתסלח לי. אני אוהבת אותך״

השמש בחלון והוא עומד לצאת,

התיק עם מעט בגדים נוספים וכמה בוקסרים כבר סגור ומחכה ליציאה

״אני אעבור איתך בבית?״

״מה תגיד להם?״

שתיקה ארוכה

״אולי אני לא אעבור איתך בבית?״

״אני יודעת שזה חוצפה אבל בבקשה בייב, אל תעלם להורים שלי. אתה הבן שלהם כבר כמעט 4 שנים. אפילו בהודעה, אתה לא יודע כמה זה יכאב להם אם תעזוב בלי מילה״

״אני אדאג לזה, לא בSMS, אבל אדאג לזה.״

מי היה מאמין שהאדם היחיד שיצליח להרוס לי את החיים זו אני בעצמי???

דניאל, בת 24, ר ו ו ק ה (?!)

D.