הלילה הראשון בלעדיו גמר אותי

התרסקתי בקצב

חתכתי בחצי עילפון

שתיתי יותר מידי וואבן

ואז נרדמתי

וואו איך נרדמתי

כמו גופה

עד שצלצול הנייד העיר אותי ב09:00

"הלו?"

אני עונה בלי לפתוח את העיניים

"כפרה הדאגת אותי חשבתי שאני משתגעת למה את לא עונה"

"אה מאמא סליחה אני תכף יתעורר"

"לא לא חיים שלי אם את ישנה הכל בסדר אני רק דאגתי"

"טוב מאמא אני יתעורר ואבוא אליך"

מגלגלת פייסל במהירות ונכנסת לשירותים לטקס הבוקר הקבוע

לשכנע את הגוף שעכשיו זה הזמן לשחרר ולהוציא

מזמזמת לי את השיר הקבוע שמשחרר לי את המחשבה

לוקחת שכטה ועוד אחת.

נו כבר גוף טיפש אתה לא מבין שאתה על אסלה??

איזו מלחמה זו,

כל פאקינג בוקר.

D.