עוד יום שמתחיל במקום העבודה... עם אותן התחושות...  "לא מעריכים אותי..., אני שקוף.....  אני לא שווה.... אני לא מרוויח מספיק בשביל להחזיק את הבית.... כולם כאן הרבה יותר טובים ממני, כולם כאן מקבלים הרבה יותר ממני....   המנהל שנמצא איתי בנתק...."

וכמובן, שכוכב היום הוא לא אחר מאשר אדון מנהל... אדון מנהל שהחליט לנטוש, אדון מנהל שדואג אך ורק לעצמו, אדון מנהל שנתפס כדמות נערצת - התגלה כאכזבה אחת גדולה ובוגדנית. עצוב לי לדעת שנתתי אמון בבן אדם, הכנסתי אותו לחיים האישיים שלי והוא פשוט עשה נזק... או במילים שלו "השארתי אחריי שובל של אש שריפה בכל מקום שהייתי בו..".

מרשה לעצמי לחשוב על עצמי שאני "נדיר ואמיץ" - לא ראיתי הרבה אנשים שהיו עושים בשביל בן אדם כזה את מה שאני עשיתי. בייחוד לאור היכולת שלי להאמין בו.

איפה אתה אדון חוסן נפשי.. 
איפה אתה שתראה לי איך לשמור על עצמי, איך לסלק את כל התחושות האלה ולמלא את עצמי בהרגשה טובה, הרגשה בלתי מנוצחת ולא עצובה.

אתה איננו.
אתה קבור אי שם בין הפרעות נפשיות שמציירות את העולם שלך כמו שרק הן רוצות, הרחק מהמציאות הנייטרלית חסרת הנזק העצמי, מעוותות לך את האירועים לכיוונים של פגיעה וכאב.

כמה אני מקנא באנשים שלא לוקחים אנשים אחרים ללב - ולא האפאתיים, אלא אלה שפשוט יודעים להוריד את הנפח של המלים שנאמרות לכיוון שלהם, אלה שיודעים לא להתסכל על האנשים שלידם ממקום נמוך.

היום זה פוסט מדמם במיוחד - היום ה 'טייפו-תרפיה' יותר ממתבקשת.

אני מקווה, שאולי עם הכימיקלים יהיה שינוי, גם אם צריך לחכות - יש לי זמן.