אני עצובה ופאקינג אין לי מושג למה.

אני מרגישה הכי בודדה בעולם ורע לי ואני עצובה ואין לי כוח יותר.

אני רוצה לצאת לבד, ולשתות עד שאני לא אזכור איך קוראים לי ולעשן חבילה של סיגריות לבד.

ואני רוצה לבכות ולהוריד קצת את המסכות ולתת למי שמסביבי לראות את הקושי שלי אבל אני מרגישה שזה כל כך לא מעניין אף אחד מהם.

ואני עצובה ולבד עם זה וזה מדהים שכלפי חוץ אף אחד בחיים לא יוכל לנחש.