בס"ד

אנחנו צופים ביחד בטלוויזיה.

ציפ'ס אחד לי, ציפ'ס אחד לך.

אתה מת על אגסים, תפוחים ואפרסקים-

ובארוחות שישי אתה מחכה מחכה לפירורי פרגית או צלי שאמא הכינה.

אתה מניח את הראש שלך על הלב שלי, מאזין לפעימות המדוייקות.

אני מסתכלת, על עיניים החומות שלך- שניתן לראות בהן אדמה ואהבה.

תמיד תוהה מה אתה עושה כשאני לא בבית ובשנים האחרונות לא איכפת לי כבר איפה תבלה את משך היום שלך-

בפוך שלי, או במיטת כלבים שלך. (אבל זה דיי ברור איפה יותר נוח לך).

כשאני חוזרת הביתה אתה קופץ עליי, מתרגש לראות אותי בכל פעם מחדש.

"אהבה שתלויה בדבר, בטל הדבר בטלה האהבה"-

והאהבה שלך אליי, היא לא תלויה בדבר, לא משנה לך באיזה שעה לקחתי אותך לטיול- או האם נרדמתי ושכחתי לשים לך אוכל.

אתה תמיד חוזר אליי, עם העיניים החומות כמו דבש ואדמה - שמספרות לי חיים שלמים.

מחייך אליי והחיוך שלך אומר שהכל בסדר.

אתה היצור היחידי שאני אוהבת באמת, בלי אבל ובלי ספק.

אתה לא צריך לדבר או להסביר, מספיק שתשתחל מתחלת ליד שלי בזמן שאני קוראת ספר ותגניב ליקוקים לאף שלי.

או כשאני לא מרגישה טוב ואתה בא, נותן לי לשחק עם האוזניים שלך.

בימים שאני חושבת על הרגע שנצטרך להיפרד, אני מזכירה לך וגם לעצמי "עד שאני אהיה נשואה+2 לפחות" ואני יכולה לראות את החיוך שלך ואת השעשוע במה שאני אומרת- ואתה רומז לי "אין לי חיי נצח, אבל אני תמיד אצלך בלב".

ועכשיו זה כבר גיל שמתחיל להיות לך שיער לבן ואתה כבר יותר עצלן ממה שהיית פעם.

אבל אתה עדיין כאן, אותו אחד שאני יכולה לשים את הראש שלי עליו כשאני נרדמת.

אותו אחד שנמצא בשבילי כבר 12 שנים, בלי תנאים ובלי חובות.

אהבה שאינה תלויה בדבר- אני רואה אותך ומבינה עוד כמה יש לי ללמוד. 

חמנית מצויה.