כששואלים אותי מי אני - אני בדרך כלל הולכת לתפקיד שלי בעולם, אמא, מאמנת, מנחה,
המשותף לכולם הוא העובדה שבהם אני החזקה. אני המשפיעה. אני הנותנת.
זה חלק טבעי ממי שאני. אני משפיעה טוב בעולם ב"דרך הטוב" ובכל הזדמנות, משתדלת לפחות.

פתאום מתגלגל אל עיניי הפוסט של צופיה לקס המופלאה, שמקיימת כנס "בשבילך" לנשים שמתמודדות עם מחלות כרוניות "שקופות".
מארז פינוקים, סדנאות, ארוחת ערב, הופעות, ומה לא.
והעלות? 0. 

נרשמתי. ואז הרגשתי ממש חוסר נוחות. ז"א כן, יש לי מחלה, אבל ב"ה רוב הזמן אני לא סובלת. רוב הזמן אני בסדר. כן אני צריכה לעשות עכשיו 3 mri שוב, וכן אני עוברת מרופא לרופא, וכן יש חוסר ודאות וכן יש עדיין שאריות של ההתקף הראשון.... אבל לא יודעת אם אני שייכת לשם, ולא רוצה לתפוס מקום של כאלה שבאמת זקוקות לזה ו....

השארתי הודעה כזו מתנצלת ותוהה לצופיה המדהימה, והיא בתגובה - 

למה חוסר נוחות?????

אין הגבלת מקום

אין חוסר מקום בלב

אנחנו מקבלות לא אתן

*****

ואולי מה שהכריע את הכף בסופו של דבר זה העובדה שהכנס תוכנן להתקיים בדיוק ביום הולדתי ה 44.

ואם ביום ההולדת שלי אני לא אסכים לקבל - אז מתי כן???

חנוכה תשפ"ב, כשבוע וחצי לפני מועד הכנס, אני פותחת את הפייסבוק ומגלה לתדהמתי, 
פוסט של צופיה לקס האהובה שמספרת בשברון לב על אוריה לקס ז"ל, בתה הבכורה בת ה25
ששמה קץ לחייה :( 

וזה מיד התחבר לי לנקודה של הקבלה שהעסיקה אותי באופן אישי מול המחלה שלי.
כמה חשוב להגיד "קשה לי!" בגוף או בנפש...
ועוד יותר חשוב להגיד - אני צריכה עזרה
ואם זה קשה מדי
אז אני "אשמח לעזרה"
 

היה לי ברור שהכנס הזה עומד להתבטל או להידחות (לכל הפחות...)
אבל לא.
צופיה וצוות ההפקה המטורף שהיא הרימה, המשיכה כלביאה והביאה אור גדול ומכופל לעילוי נשמת בתה המופלאה.

אתמול, ח' טבת, השתתפתי בכנס בשבילך,
והסכמתי להגיד בקול גם שאני זקוקה לטרמפ. וביקשתי. וקיבלתי. ונכחתי. וקיבלתי עוד ועוד.

אהבה אהבה אהבה.
כמה ריפוי יש בה בעצם האמירה -
אני פה. אני רואה אותך. אני אוהבת אותך.

כמה נעים לקבל

אבל כמה לא קל

חיבוקים

פינוקים

הכרה

להסכים לקבל זה להסכים לגדול

מעצם ההכרה שאני לפעמים קטנה, לפעמים חלשה,

שלפעמים אני פשוט אנושית 

אהבה עצמית יכולה ללכת לפעמים למקום של "אם אני לי מי לי"
בקטע מוגזם שמחביא בתוכו מסכנות ותפיסות של בדידות.

אבל עצם ההסכמה להיות במקום שלי

ולתת למישהו מחוץ לי לתת לי

מאפשרת גדילה הדדית.

אני חתיכת פאזל

מתמונה גדולה יותר

גלגל חוזר בעולם

לפעמים אני למעלה

לפעמים אני למטה

אבל אני תמיד בתוך הגלגל

וכמו הטרשת הנפוצה והגלים שלה -

כך אנחנו בתנועת החיים

עולים יורדים

אין שום בושה בלקבל עזרה.

קל להגיד, קשה יותר ליישם,

עדיין מתאמנת על זה

עדיין נוח לי יותר להיות בעמדת הנותנת ולא המקבלת

אבל היי,

אני בדרך

משתלמת

מיום ליום

*

בתמונות אני פה מיישמת ומתרגלת קבלת עזרה -

1. עוגת יום הולדתי שהכינה לבקשתי הבת האהובה שלי, 100% רואו על פי כללי הבריאות הטבעית

2. תמונת בריכה טיפולית שבה פינקתי את עצמי בבוקר יום הולדתי עם טיפול וואטסו מדהים, לאיזון גוף ונפש

כמה נעים וטעים להסכים לקבל עזרה מבחוץ! 

שנזכה לבקש עזרה בזמן הנכון
ולקבל עזרה מהשליחים הנכונים לנו

ונזכה תמיד לתת את מה שיש לנו לתת - כי יש לנו. לכולנו.

אסיים ב6 מילים של הגדרה עצמית שעלו לי בעקבות סדנת כתיבה עם אמילי עמרוסי שהשתתפה בכנס אתמול ,

איילת השחר, צינור אהבה, בת מלך