שומעים? 

בא לי לגור רחוק רחוק מכאן

בא לי להיות לבד באיזו בקתה

בא לי שאף אחד לא יכיר אותי

בא לי שאף אחד לא ישאל

והקטע הוא שאני לא אעשה משהו שונה שם,

לא תהיה תפנית גדולה בעלילה של החיים שלי,

והכל ימשיך להיות שיעמום של לבד אחד גדול, 

אבל אני פשוט לא אהיה קשורה 

אני לא אהיה חלק 

ואני לא ארגיש נטל 

ואני פשוט אמשיך ככה ללא הפרעה, ללא מטרה.

והאמת שזה מרגיש די טוב. 

בכל מקרה אין משהו אחר שאני צופה לעצמי.

וכמה אני, שלי, לי, עצמי כתובים פה. די שונאת את זה.

אם לא הייתי אני, אולי הייתי כותבת פחות אני. 

אבל כמו שזה נראה, אני תמיד אשאר אני. 

מוזר שיש כמה דרכים לכנות את עצמנו. 

אף אחד מהם לא בחרנו לעצמנו.

ורציתי לכתוב עוד אבל אני שונאת כל דבר שיצא.