אני קוראת את מילותייך יקרה ומבינה את הכמיהה עליה את כותבת. שאלתי היא למה באמת הכמיהה? לרזון או לתחושת השליטה? לאפשרות להחליט, לכאורה, על עצמך? הרי אם האנורקסיה בשלטון זו לא באמת את המחליטה. 

טוב שאת כותבת ומשחררת ופורקת. מקוה שאת בטיפול. משתפת גם שם ומבינה שכל זה הוא חלק מהתהליך. 

🙏🏽

שמחה לשמוע. אם פרסמת כתיבה מהעבר והיא לא רלוונטית לכאן ועכשיו הייתי מציינת זאת. ישנה תחושה של מצב מצוקה בכתיבתך והתגובות יהיו בהתאם. 

תודה