איך לספר לפסיכולוגית על מחשבות אובדניות?
01/11/21 21:11
334 צפיות
אני אצל פסיכולוגית כבר כמעט שנה. ואני מרגישה רע שאני לא מצליחה לדבר על זה. מרגישה בושה שאני חושבת את המחשבות האלו אבל לא יודעת איך להביא אותן לשיחה. איך להוציא אותן מהפה שלי. אני אשמח אם למישהו יש עצות.☺
תגובות
עוד פוסטים בבלוג: חיים עם חרדה ובדידות
ממש לבד
אז בזמן האחרון אני מרגישה ממש ממש לבד אין לי חברים רק אנשים מהאינטרנט שלפעמים מתכתבים איתם הם לא באמת עוזרים ואם נפגשים ...
קראו עוד
מחפשת מקומות להכיר בהם אנשים
כבר בערך חצי שנה אני בעמותה שנקראת רקפת. מקום שנועד לעזור לילדים עם בעיות חברתיות ביישנות וכל אלו, עם זאת. שמתי לב שזה ל...
קראו עוד
יותר מתי זמן לדברים להשתנות
היה טיפה שמח כי פגשתי אנשים אבל הם תמיד ממשיכים הלאה. ושוב אני בודדה התחושה הנוראית הזאת לא עוזבת ושום דבר לא משנה אותה ...
קראו עוד
עדיין לבד
אז הרבה לא ממש השתנה מאז שלאחרונה כתבתי כאן. אפשר להגיד אפילו השתבש טיפה אני עדיין בדד עם כדורים חדשים מנסה רק שהיו קצת ...
קראו עוד
Coffee
העצה שלי היא להביא לה לקרא את הפוסט הזה...
אני המון פעמים מביאה דברים שכתבתי.
חלק שאני כותבת כאן, וחלק שאני לא משתפת כאן.
לכן, כשאני מרגישה שאני לא יכולה להגיד במילים משהו, אני לפעמים מצליחה להעביר בצורה של כתיבה.
כדאי לך לשתף, זה יקל עליך והיא תוכל לעזור לך באמת.
Be and Be
תעשי את זה ענייני, תדברי בטון ענייני, ותספרי לה את התוכן של המחשבות כאילו שאת קוראת לה מתוך מדריך למתמטיקה שימושית. למעשה אובדנות היא סכנה ממשית, שצריך למנוע גם תוך התעלמות מרגשות, אז מותר לדבר על זה כמו שמספרים לרופא על כאבי מחזור או פצעים בטוסיק, לא חייב להרחיב.
שרי מתנדבת ער"ן
בדיוק מה שגוגל אמרה. אם קשה לך לדבר, תכתבי. או שתראי לה את הפוסט הזה, או שפשוט תכתבי על נייר כמה משפטים, תגידי לה שקשה לך להוציא את המילים מהפה ותתני לה.
את יכולה לכתוב מינימום ואז היא תתחיל לשאול אותך שאלות, או שאת יכולה לכתוב יותר מפורט, מה שמתאים לך.
אבל קלרה - נורא חשוב שתעלי את הנושא. מאוד.
no on3
בוקר טוב קלרה
לצערי אין לי עצות 💖
Eden73
היי קלרה!
אני רוצה לשתף מניסיוני (דיכאון קליני) שכן הייתי בטיפול שנים רבות ואף החלפתי מטפלים מספר פעמים.
כשהייתי צעיר יותר לא הייתי מספר את התמונה המלאה לפסיכולוג שלי. לא הייתי מגדיר זאת כשקרים, אך לא הייתי מספר את כל האמת. הייתי מסתיר כל מיני דברים שהתביישותי בהם, או שלא היה לי נוח לספר (לא רק לגבי מחשבות אובדניות, גם לגבי החיים עצמם כמו הקושי במציאת בת זוג, הקושי שלי להתמודד עם כשלנות וכו'). הדיכאון שלי רק החריף כשהייתי אצל הפסיכולוג הזה. מאז, החלפתי מספר מטפלים עד שמצאתי אחד שהרגשתי איתו טוב מאוד. מעבר לתחושה המאוד בטוחה ואמפתית שהוא העניק לי (טיפ ראשון, שווה לחשוב על להחליף מטפל אם אין כימיה מלאה, זו לא מילת גנאי), הבנתי שכדי להרגיש טוב יותר, אני חייב לשתף הכל. את כל הסודות, את כל המחשבות, את כל התחושות. הבנתי, שרק אחרי שמציפים את הדברים הבוערים באמת (לשם כך הרי התכנסנו), נוכל להרגיש שיפור על ידי התמודדות. ואכן, הרגשתי הרבה יותר מאז שהחלטתי שאני נותן שיתוף פעולה מלא עם המטפל ועם הטיפול. לא קרה מיד וזה תהליך שלקח זמן, אבל אחרי שנתתי לזה צ'אנס אמיתי, נתתי לאיש המקצוע לשמוע מה עובר עליי במלואו, הבחנתי בשיפור אמיתי בתחושותיי.
אז הטיפ ה2 הוא שאני ממליץ בחום, מתוך מקום של ניסיון אישי, להשתדל לשתף הכל וכמה שיותר. לדבר על הדברים הבוערים ואני מבטיח לך שלמרות שזה קשה מאוד, בסוף זה מוביל לשינוי חיובי.
בטוח שיש לך את הכוחות לעמוד באתגר הזה!
מאחל לך את כל הטוב שבעולם וחיבוק ענק!