רחל אמנו, שהלילה יום הפטירה שלה, היא היתה בחורה יפה וצדיקה, והיתה לה אחות בשם לאה, יעקב אבינו רצה להתחתן עם רחל, הוא ניגש לאבא שלה ששמו היה 'לבן' וביקש שיתן לו את רחל לאשה, סיכמו שבתמורה יעקב אבינו יעבוד שבע שנים, וכך היה, יעקב ידע שלבן רמאי, ונתן לרחל סימנים, שתגיד לו אותם בליל החופה, כדי שלבן לא ירמה אותו. ואכן ביום החופה לבן החליט לתת לו את לאה במקום את רחל, וכיבה את כל האורות כדי שיעקב לא ירגיש, וכשרחל ראתה שלאה עומדת להתבייש אצל יעקב, אפילו שהיא מאוד רצתה להתחתן עם יעקב גם מבחינה גשמית וגם מבחינה רוחנית. היא מסרה לאחותה לאה את הסימנים, כדי שהיא לא תתבייש, ואכן יעקב לא הרגיש, היה לה מידות טובות, ואמונה חזקה. ואחר כך יעקב שאל את לבן למה רימית אותי, ועבד עוד שבע שנים בשביל לקבל גם את רחל. [זה היה לפני מתן תורה, ולכן היה אפשר להתחתן עם שתי אחיות]

עם המדות הטובות האלה של רחל אמנו, אחרי פטירתה מגלה לנו הנביא ירמיה בספרו מה היא עושה: "קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל־בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל־בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ". רחל בוכה בכי תמרורים על בניה בלשון רבים, כי איננו זה לשון יחיד, על כל אחד ואחת שנמצאים בצער ובמצוקה גשמית או רוחנית, רחל אמנו בוכה בכי תמרורים

וה' יתברך אומר לה: "כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם־ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ־תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם־ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם", ואמר לנו הרב כשלמדתי בישיבה, שרחל אמנו ממשיכה עד היום לבכות בכי תמרורים על כל מי שנמצא בצער

בהמשך מתוארת התשובה של אפרים (עשרת השבטים):  "ִיסַּרְתַּנִי וָאִוָּסֵר כְּעֵגֶל לֹא לֻמָּד הֲשִׁבֵנִי וְאָשׁוּבָה כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהָי"

ובתגובה, ה' זוכר את אפרים ומרחם עליו: "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי־מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל־כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם־ה'"

יהי רצון שזכות רחל אמנו תגן עלינו ונזכה לצאת מכל הבעיות והצרות בקרוב