כולי התרגשות מזה שקיים מקום בו אפשר לכתוב ויש סיכוי שמישהו חוץ ממני יקרא:) פותחת את ליבי להצצה פנימה. יודעת שכל פתיחת חרך להצצה לתוכי יתן לי מסלול הצצה ללבבות אחרים. עם בוא הסתיו יורד אור רך על הימים, כאילו פילטר נמצא לי תמידית מול העיניים. הפילטר מרכך ומשאיר תקוה עמומה שאולי בסתיו הזה ובחורף שיגיע אחריו הולך להיות קל יותר. חורף חם. הקימה בבוקר תיעשה בדילוג ולא בישיבה ארוכה על המיטה עד ההבנה שחייבת לקום. אולי הנהיגה לעבודה תהיה פחות פקוקה, מלאה שירים מרגשים ברדיו. אולי אזכור לקחת לי חטיף קטן או פרי לדרך כדי לא לרתוח על נהגים בכביש (כי אני באיחור אחרי קשיי קימה). אולי היום במשרד יטוס לו בנעימים ולא אספור שעה שעה עד סיומו. אולי יהיה לי יותר חשק לעשות הליכה בערב, בקטנה, בשכונה, מציצה לחלונות של בתים אחרים מדמיינת חיים אחרים. יש למה לחכות.