בס"ד

השנה, לילה לפני ראש השנה, עשיתי אזכרה ליום השלושים לאח שלי הגדול זכרונו לברכה, עם אוכל שאשתי היקרה שתחי' בישלה, ובסיום האזכרה שמעתי שמחפשים מישהו שיתקע בבית כנסת

לא יודע איך, אבל הצעתי את עצמי, והרב נתן לי את השופר שלו לתקוע, תקעתי בקלות תשר"ת תש"ת ותר"ת, הרב אמר שזה בסדר ובחרו בי לתקוע בשופר בראש השנה לציבור, במשך שנים רבות אני תוקע בשופר שלי לאשתי בבית, אבל מעולם לא תקעתי בבית הכנסת לציבור.

אמרתי לאדם שאחראי על הבית כנסת שיקנה שופר, הוא שאל מה אין לך שופר? התביישתי להגיד לו שיש לי שופר, כי השופר שלי קטן וצנוע, וחשבתי שהציבור לא יאהב כזה שופר. מיד הוא שלח אותי לחנות לקנות, הרגשתי הרגשה טובה, בחרתי שופר, הוא עלה 590 ש"ח, האחראי הסכים בשמחה לשלם, וסיכם עם המוכר שמחר יביא לו את הכסף. נסעתי למקום פתוח והתאמנתי בשעות הקטנות של הלילה על השופר, ולא הצלחתי שהשופר יוציא קול יפה. היה כבר מאוחר בלילה (3:00) הלכתי לישון, ותכננתי למחרת להחליף את השופר בחנות. כשהגעתי לחנות, בדיוק הגיע האחראי כדי לשלם... הוא שאל אותי למה באתי, ואמרתי לו. ואז אמר שהוא ישיג לי שופר מעולה בהשאלה מחבר שלו אחראי על בית כנסת שיש להם 2 שופרות, החזרתי למוכר את השופר... ואכן כך עשה

מכיון שהטלית שלי ישנה, ומשום מה לא מסרתי אותה הרבה זמן לניקוי. בקשתי ממנו, שיקנה לי טלית חדשה במתנה, [אני לא רציתי לקנות מהכסף שלי, כי אני חייב כסף לאנשים, טלית זה יקר, ואלקים לא אוהב מצוות שבאות בכסף לא ביושר...] מיד הוא אמר בכייף, תקנה איזה טלית שאתה רוצה ואני ישלם לך, קניתי טלית גדולה הכי מהודרת חדשה בשווי של קרוב ל-500 שקל, ותכננתי לקשור את החוטים במשך היום, ולא הספקתי, הייתי צריך לעזור בבית, לעצמי לאשה ולילדים, כבר הגיע הזמן ללכת לבית הכנסת... לקחתי את הטלית והחוטים, וחשבתי אולי אני יגיע מוקדם ואספיק לקשור, כשהגעתי כבר התחילו את תפילת המנחה, וכמובן ירדתי מזה.

בבקר הלכתי לבית הכנסת שאני צריך לתקוע, הציבור היו אנשים שחלקם באו כמעט פעם ראשונה לבית הכנסת, כשהגענו לקריאת התורה אחד מהם כשהמחזור בידו, שאל אותי מה קוראים בתורה? פרשת שבוע?...

נכון שהמראה שלי חרדי, אבל הלב שלי היה אתם חזק מאוד, גם בגלל העבר שלי, וגם בגלל שיש לי 2 ילדים לא דתיים בכלל בכלל... ברוך השם אני כבר יודע קצת ממני ומהילדים שלי, כמה השם יתברך אוהב כל יהודי בכל מצב, לא משנה מה הוא עושה ואיך הוא נראה

לפני תקיעת השופר כשאני עטוף בטלית הישנה, ספרתי להם על הטלית החדשה, ואמרתי להם מה שהבנתי ממה שקרה לי עם הטלית זה כך:

אלקים אוהב אותי עם הטלית הישנה שלי איך שהיא

אתם הציבור היקר והקדוש אוהבים אותי עם הטלית הישנה שלי איך שהיא

אני, הייתי צריך לקנות טלית חדשה, כי לא אהבתי אותי עם הטלית שלי

ועל זה אני מבקש סליחה מהאלהים וממכם

מעכשיו אני אוהב אותי איך שאני עם הטלית הישנה שלי,

וגם אני אני קם בבוקר מאוחר, וגם אם אני עושה דברים לא נכונים... אני אוהב אותי עם כל החסרונות שלי

הרי אלקים ואתם אוהבים אותי איך שאני, מהיום גם אני אוהב את עצמי

תקעתי בשופר, היה קשה, הייתי צריך לחזור על חלק מהתקיעות, בהמשך היה יותר טוב. כמובן שבחסדי השם יתברך, בסוף יצאנו ידי חובה

בקשתי סליחה מהטלית ומהשופר שלי...

הבוקר הגיע האחראי לבית שלי, ונתן לי ביד כסף שווי הטלית, אמרתי לו שאיני מעונין והחזרתי לו, חשבתי שאני יחזיר את הטלית לחנות

כי באמת בקשתי סליחה מהטלית ומהשופר "שלי"...

יהי רצון שנזכה תמיד לאהוב את עצמנו איך שאנחנו, עם הרכוש שלנו איך שהוא, ונתקדם לאט לאט

ויהי רצון שאלהים הטוב והמטיב לכל, יתן לכל אחד מאתנו, באיזה מצב שאנחנו בלי אחד שיוצא מן הכלל, שנה טובה ומבורכת, כתיבה וחתימה טובה חיים טובים וארוכים בריאות אושר שלום עושר ושמחה כל הזמן

שלכם תמיד בלי תנאים, העם שלי, בלי יוצא מן הכלל

מחזיר לכם אהבה,

 רפאל