הידעת?

שם באופק הרחוק,
בו מתמזגים גווניו הסגולים,
הכחולים והוורודים,
והעננים צפים בחלומות רחוקים,
עולה קול ששר.
ציפור יפיפייה
חולפת מעלייך בין ניפוף
לניפוף
ואותך היא שואלת:
הראית בראש הגבעה
עץ יפה,
עמוס ענפים ופירות?
הראית בכבישי הבטון
פרח יפה,
צומח בין הסדקים?
הראית בין הבניינים
חתול רחוב,
נהנה מליטוף אוהב?

הראית את השמש?

.........................................

50 גוונים של סבל/ לידה מחדש

אנחנו מאזינים לשעון. הכלים במזנון רועדים.
אישון עייף שקולט מינימום אופק במקום סגור.
גסיסה איטית

\

''מזל'' הם אומרים. נולדת לזהב אבל כסף רדום.
מצאת לעצמך מחסה במעמד, ביופי, במסכה
''מזל'' הם אומרים. אם רק הם ידעו

\

היא שאלה: ללכת עד הסוף?
אמרתי לה בביטחון
''אם את הולכת על זה - בלי להתחרט''
אני כל כך מצטער. אני כל כך מצטער

\

ימי חולי. אישה בשמלה שחורה שמה יד על ביטנה.
לוחשת ''אם רק לא היה לי את הקללה הזו''

\

הוא אמר ''אל תדאגי''
סמכתי עליו.
אהבתי אותו יותר מדי
והוא..

6 גופות נמצאו על עץ אחד
*לא היו סימנים מקדימים*

.................................................................

עיני לזמרת. הבמה שלה והקהל מהופנט.
קנאה ממלאת את ליבי, צבע הרגש - כחול מזוויע.
איני יודע לשיר, למרות שממש הייתי רוצה.
קול שירקן לי ואין בו יופי ראוי לשירה.
לשמחתי, מצאתי שגם במילים ואותיות יש מוסיקה.
גם להם יש.
דרכם, אני יכול לשיר
וזה מספיק

.................................................

כולם זקוקים לדעת שיש בשבילהם מקום מתחת לשמש.
שיש להם פינה משלהם במארג החיים.
זה הכל