שלום דורון:

הרשה לי להזדהות עם כאבך.

פרקינסון היא מחלה פרוגרסיבית ויתכן שיש החמרה במצבה של בת זוגך ומה שהיה לפני 5 שנים היום הוא שונה.

יתכן וצריך לאזנה תרופתית ויתכן והנה מאוזנת, אולם בכל אופן כמובן צריך להיות במעקב אצל נוירולוג (כמדומני?) ולהוסיף מינון/לשנות/לשמר-חשוב לראות מאין ההחמרה במצבה, האם קשור למחלה ישירות, האם מדובר בדיכאון כפי שציינת, תגובה שיכולה להיות מושפעת מהמחלה עצמה או מהתרופות.

בכל אופן חשוב לטפל, לשאול את הרופא שלה ולהתייעץ אתו. בבתי חולים יש לעיתים מרפאות ייעודיות לטיפול בפרקינסון שאז גם מציעים תמיכה נפשית ופסיכוסוציאלית לחולה ולמשפחתו גם לגבי החלק הנפשי, אולי כדאי להציע לה טיפול תמיכתי שיסייע לה להתמודד עם המחלה, אולי זקוקה למשהו נוגד דיכאון.

צריך לראות גם אם ברמה הפיסית ניתן להיעזר בביטוח לאומי לקבל עזרה אישית בבית כדי שלא כל נטל הטיפול בה יפול על כתפך-כדאי להתייעץ עם עו"ס במחלקה ולראות כיצד ניתן לקדם את זכויותכם וגם להציע לך עזרה רגשית, יש מקומות בהם יש קבוצות תמיכה לבני משפחות.

דבר נוסף-על אף שילדיך בשיא ההורות והקריירה לא כדאי שתישאר עם כל הכאב לבד, אני לא חושבת שהילדים שלך היו רוצים להישאר מחוץ לתמונה ולא להיות שותפים, חשוב לשתף אותם ולחלוק את הכאב שלך ולא להיות עם זה לבד והם יוכלו לסייע במסגרת היכולות שלהם.

לשתף אותם זה זכותך וגם זכותם.

ורד

בוודאי ראיתם את הכתבה על מיכאל איתן והניתוח ראש שהוא עשה, ועתה כמה חודשים אחרי.... הניתוח כנראה הצליח והוא בן אדם אחר. אז גם אנחנו התחלנו תהליך להתקבל לניתוח הזה בהדסה עין כרם, ולאחר 4 מפגשים עם הצוות הרפואי של פרופסור צבי ישראל המנתח, הובהר לנו שזוגתי שתחייה לא מתאימה לסוג כזה של ניתוח. לפרקינסון פנים רבות. התאכזבנו, אבל מי אנחנו שנתעקש עם הרופאים מחליטים שלזוגתי הניתוח לא מתאים.