אבל סבל שנובע ממצוקה נפשית מי יכול לקחת לתמיד? מי יכול לשלוח יד ולהוציא את הכאב מהלב? אף אדם אחר לא יכול בין רגע לרפא סבל מוטרף כזה? וזה התסכול הגדול ביותר, חוסר האונים הנורא הזה, כשאי אפשר באמת לעזור. רק לשבת שם, להקשיב לכאב ולמצוקה ולשתוק.

כשנודע לי מה ניסית לעשות, הרגש הראשון שעלה אצלי היה בעיקר כעס גדול. לא עלייך כמובן. על איזה מישהו מלמעלה שנותן לאנשים עם לב טוב כמו שלך לסבול ככה. שלא מציע שום פיתרון או רפואה. שנותן לאנשים להעביר ככה את חייהם בשיברון ובסבל ובכאב בלתי נתפס. אני נזכרת בקומיקס שראיתי פעם בפייס בקבוצה מסויימת: איש אחד הולך ברחוב, איש אחד מתנפל עליו ותופס לו בגרון, ואדם שלישי מצלם. לאיש שהלך ברחוב קראו המאיירים:"אני", את האיש שהתנפל עליו הם כינו :"הדיכאון" ולמי צילם את שניהם להנאתו האישית, מבלי לנקוף אצבע או להתערב הם נתנו את השם: "אלוהים".