בסוף פברואר 2021, אחרי שנה וחצי של כאב כרוני שהולך ומחמיר, הולך ומתפשט, לי מקבלת המלצה מחבר קרוב לפנות לטיפול טבעי במרפאה הוליסטית שבה טופל בהצלחה בבעיה רפואית שהייתה לו. כבר בשיחה הטלפונית הראשונה עם איתן (הרבליסט קליני, מרפא בכיר ברפואה טבעית ומדקר סיני), הרגשתי שהוא יודע בדיוק במה מדובר ושהוא מאמין שיוכל לעזור לי, למרות שהבין שמצבי מורכב. הוא ביקש שאבוא אליו עם כל הבדיקות והמסמכים שהיו לי. חברים ששמעו שאני רוצה ללכת לטיפול טבעי, הזהירו אותי שמדובר בתחום מלא שרלטנים שרק רוצים את הכסף שלך.

הפגישה הראשונה עם איתן כללה תחקיר מעמיק. הוא רצה להבין מה אני מרגישה בדיוק, איזה תחושות יש לי בגוף, ברגל, איזה בדיקות וטיפולים עברתי, ומה קרה לי בחמש שנים שלפני התאונה. הוא התעניין איזה כדורים קיבלתי, איך אני ישנה, מה אני אוכלת, איזה פעילות גופנית עשיתי בעבר ושאל המון שאלות על אורח החיים שלי. בסוף הפגישה הראשונה איתן אמר לי: ״את רוצה לחזור לדרוך על הרגל גם אם זה יכאב לך בהתחלה, ואת צריכה להאמין שזה לא יהיה יותר, וזה לא יהיה יותר״. הרגשתי שקשה לי להאמין לזה...נו דיי באמת...כל הרופאים שפגשתי אמרו לי שאני אחיה עם זה כל החיים וכל מה שקראתי על התסמונת הזו היה כל כך מייאש וחסר תקווה. אמרתי לעצמי שהוא לא יוכל לרפא אותי לגמרי, אבל הוא כנראה יעזור לי. 

בפגישה השנייה איתן הציג בפניי את תכנית הטיפול הטבעי וההוליסטי שבנה עבורי. קיבלתי קלסר עם הנחיות וטבלאות מסודרות עם הסברים על התסמונת, הנחיות תזונה, הסבר על צמחי המרפא והויטמינים, פרוטוקול טיפולי מפורט שכלל 14 עמודים. התזונה לחודש הראשון הייתה מבוססת על ניקוי רעלים. היה מותר לי לאכול רק ירקות, פירות קטניות ומגוון אגוזים ,לחם נטול גלוטן, ללא מוצרי חלב, ללא בשר, ביצים ודגים וללא מתוקים. הטיפול כלל כ-12 סוגים שונים של צמחי מרפא, בחלוקה לבוקר, צהריים וערב, 10 סוגי ויטמינים ותוספי תזונה, טיפולי דיקור, טיפולי מגע ושמנים למריחה בלילה לטיפול מקומי בנפיחות הבצקתית ברגל. 

הבנתי מיד שמדובר בטיפול מקיף ואינטנסיבי שידרוש ממני הרבה כוח רצון והתמדה וגם נדרשתי להשקיע בזה משאבים כלכליים (בכל זאת מדובר היה בטיפול פרטי ומאוד מקיף) אבל זה לא הרתיע אותי. איתן נסך בי תחושה טובה של ביטחון בטיפול ותקווה חדשה. התחלתי לקחת את צמחי המרפא והויטמינים ביום חמישי, וביום ראשון הוספתי גם את התזונה החדשה. זה היה דרמטי מאוד בשבילי. עד אז עישנתי קופסה ביום, שתיתי הרבה קפה ולא הייתי מודעת בכלל למה שאני אוכלת. כעבור חמישה ימים מתחילת הטיפול, ואחרי שנה וחצי שלא ישנתי יותר משעתיים בלילה, נרדמתי ב 23.00 בלילה והתעוררתי ב-6.30 בבוקר. התרגשתי בטירוף. לא האמנתי שישנתי לילה שלם.התעוררתי ומיד התקשרתי לאמא שלי וצעקתי מרוב התרגשות ״ישנתי כל הלילה״ שתינו בכינו. הטלפון השני היה למרפאה. תביני, הייתי שבר כלי, עצבנית מאוד ומתוסכלת ופתאום לישון לילה שלם, זה היה בלתי נתפס.

גם השינוי התזונתי היה לי לא פשוט בכלל. זה דרש הערכות חדשה של מוצרים שלא היו לי בבית, שלא לדבר על זה שהייתי רגילה לאכול בעיקר בצקים, פחמימות וג׳אנק. גם המריחה של השמנים על הרגל הייתה מאתגרת, כיוון שהרגישות למגע היא אחד הדברים הכי קשים בתסמונת. בימים הראשונים אמא עזרה לי למרוח וזה לא היה נעים בכלל, אבל כעבור שבוע הנפיחות התחילה לרדת.  בנוסף הטיפול כלל גם חליטות של צמחים שהנחתי על הרגל בלילה לטיפול מקומי ובבוקר הייתי מורחת ארניקה. אחרי 10 ימים מתחילת הטיפול, הצבע של הרגל השתנה מסגול כחול לאדום, והכאב הפך מבלתי נסבל, לנסבל. זה גם הזמן שבו גם הצלחתי להניח שוב את קצוות האצבעות על הרצפה. נקודת המפנה הבאה הייתה הגמילה מקנאביס. מ-6 ג׳וינטים בגודל קינג סייז שעישנתי ביום, כדי להרגיע את הכאבים, הצלחתי תוך שבועיים להוריד את כל הקנאביס. 

כעבור חודש כל הפרמטרים השתפרו דרמטית. גרבתי גרב בפעם הראשונה, הכאב ירד משמעותית, הנפיחות ירדה בהדרגה והייתי מסוגלת להניח את רוב כף הרגל על הרצפה וזה למרות שכל השרירים שלי היו מקוצרים וכואבים והאגן שלי היה ממש מעוות. אחרי חודש כבר הרגשתי שאני יכולה להתהלך בלי קביים, אבל איתן התעקש שבחוץ אתהלך עם קביים מחשש לנפילה. אחרי חודש גם הגיעו הקלות בתפריט ויכולתי לאכול מזונות נוספים.

מלבד הטיפולים בבית ותרגילים לרגל שאיתן נתן לי, הייתי באה פעם בשבוע לטיפולים במרפאה. הטיפולים כללו דיקור סיני שכלל עשרות מחטים (לא ברגל כמובן, בטח לא בהתחלה), טיפולי מגע ועיסוי. הכל נעשה בהתאמה למה אני מרגישה ויכולה לשאת. איפה אפשר לגעת ואיפה ממש לא. כבר בטיפול השלישי הסכמתי למגע עדין ברגל, היה כאב, אבל הוא כבר היה נסבל. צריך להבין שכל התחושות שלי השתנו. חזרתי להרגיש את הרגל לאט ובהדרגה. הרגשתי פחות חרדה, פחות סטרס, הייתי הרבה יותר מתונה בתגובות שלי, יותר רגועה, לא הייתי עייפה כמו קודם ובעיקר לא הרגשתי דיכאון. חזרתי להרגיש ערנית ואנרגטית והאמון בטיפול ההוליסטי ובשינוי שקורה לי בעקבותיו עלה והתחזק. אחרי חודשיים, יכולת הדריכה שלי השתפרה וההליכה שלי הפכה יותר מאוזנת. אחרי שלושה חודשים הצלחתי לחזור לנעול נעל ספורט והתחלתי לעשות הליכות קצרות. ההנחיה הייתה לעשות הכל תוך הקשבה לקצב שלי, רק לפי שהכאב מאפשר ולא לדחוק בגוף להתקדם מעבר למה שהוא יכול.

מהקביים ירדתי סופית בסוף מאי (3 חודשים אחרי תחילת הטיפול). זה היה יום שאני לא אשכח בחיים. אני והילדים שמנו מוסיקה בסלון ורקדנו בטירוף, קפצנו ביחד והיינו מאושרים כל כך. אבל הירידה מהקביים לא הייתה פשוטה. השרירים שלי היו חלשים אחרי תקופה ארוכה של חוסר פעילות ושכיבה מרובה במיטה. הגוף שלי עבר טראומה קשה מכל כיוון שרק אפשר לחשוב עליו. עם השיפור במצבי חזרתי גם לעבודה. בימים הראשונים בעבודה עמדתי הרבה שעות על הרגליים וזה היה ממש קשוח. גם כיום, הרגל שלי עדיין קצת נפוחה ואני נועלת מידה אחת יותר ברגל ימין אבל הגוף התחיל להסתגל למצב החדש ועכשיו הכאבים שעוד יש לי הם של שרירים מקוצרים וחלשים שלא עבדו במשך שנתיים, קצת כמו שרירים תפוסים. חשוב להבין שכל התקופה הזו לא עברתי שיקום פיזיקלי בכלל, כי לא הייתי מסוגלת, וגם הטיפול היחידי שכן קיבלתי היה כרוך בכאב נוראי, ולא הסכמתי לבוא שוב. רק עכשיו התחלתי שיקום. עדיין יש לי דרך לעשות. ללמוד ללכת נכון, להגדיל טווחי תנועה וגם יש מצב שלא הכל יחזור בדיוק למה שהיה, אבל אני הולכת ומתפקדת בלי כאב וזו המתנה שלי. כיום אני שומרת על תזונה בריאה, יש לי טיפול תחזוקה פעם בחודש במרפאה, ואני ממשיכה לקחת צמחי מרפא ותוספי תזונה אבל במינון מופחת ומותאם למצבי.

החלטתי לספר את הסיפור שלי כי אני רוצה לתת לחולים אחרים תקווה. נחשפתי לחולי CRPS אחרים ברשתות החברתיות וראיתי כמה יאוש וקושי יש שם ואני כל כך מבינה את זה כי גם אני עברתי את זה. הלוואי שמה שקרה לי יקרה גם לחולים אחרים. בזכות ההחלטה שלי לנסות טיפול טבעי והוליסטי, הגעתי לעולם אחר לגמרי של טיפול עומק שלא היו לו תופעות לוואי. אני מרגישה שהטיפול הטבעי היה מקיף, בדיוק כמו שצריך במצב כל כך מורכב, ובשום רגע לא הרגשתי שמדובר בשרלטנות או עבודה בעיינים, כמו שהרבה אנשים מתייחסים לזה. מדובר במטפל שמהרגע הראשון נתן לי תקווה ואמונה שאפשר אחרת, מרפאה שעטפה אותי בחום ובאהבה, ונתנה לי תחושה של בית ומשפחה ואמונה בכוחות שלי לחזור לתפקד ולהרפא מהכאב.

אם אתם אומרים עכשיו לעצמכם ״טוב, עשיתי דיקור זה לא עזר לי״ זה נכון, אתם צודקים. רק דיקור או רק תזונה נכונה זה לא מספיק. התכנית הטיפולית שלי הייתה מקיפה, אינטנסיבית וטוטאלית. כל מהלך החיים שלי השתנה. עבדתי בזה בהתמדה ובנחישות, שיניתי את התזונה שלי לחלוטין, הגעתי לטיפולים, מרחתי שמנים, לקחתי תוספים, עשיתי נשימות ודמיון מודרך, הפסקתי לעשן קנביס והפחתתי משמעותית את כמות הסיגריות שאני מעשנת אבל זה היה שווה הכל כי השינוי במצב שלי הגיע מהר, הרבה יותר מהר מכפי שבכלל יכולתי לדמיין ולקוות. אני מודעת לזה שלא לכל חולה בתסמונת אפשר לעזור כי זה תלוי כמה זמן עבר ומה המצב של הגפה שנפגעה, אבל גם אני התקשיתי להאמין שאפשר לעזור לי במצבי הקשה, ואיזה מזל שהחלטתי לנסות את הטיפול הטבעי ההוליסטי.

אנחנו יושבות ביחד במטבח של לי. על הקיר מעלינו תלויות תמונות משפחתיות. באחת מהן, לי עם הילדים בהחלקה על הקרח באייסמול באילת. את רואה, היא מצביעה על התמונה, זו התמונה שקרעה לי את הלב ומצד שני היא גם מה שהחזיק אותי כל הזמן הזה ונתן לי כוח להמשיך לנסות. הילדים שאלו אותי שוב ושוב, ״אמא מתי נוכל להחליק איתך על הקרח? מתי תבריאי אמא?״ 

הילדים שלי סבלו מאוד בתקופה הזו. הם למדו להכין לעצמם אוכל, לסדר ולנקות את הבית כי אני לא יכולתי לעשות כלום. הם לא יכלו להביא הביתה חברים כי הייתי עצבנית ולא יכולתי להכיל רעש ותנועה ערה בבית. השנה, בראשון לאוגוסט, אנחנו נוסעים ביחד לחופשה משפחתית באילת. החלום שלנו להחליק ביחד על הקרח יתגשם בקרוב. אני קמה כל בוקר בתחושת הודיה שקיבלתי את החיים שלי בחזרה ואין מאושרת ממני.