תור לרופאה.
ובכן,
תנו לי לתקן את עצמי
אני ממתינה בתור לפסיכיאטרית.דרך ההגנה.שעות הערב המוקדמות.
הלב שלי דוהר.
יש כאן ילדים מתוקים שמרעישים בצורה קצת פחות מתוקה,
נו טוב,
כולנו היינו שם.
מכל פינה בוקע רעש של בכי או לחילופין איזה טיקטוק שאת הסאונד שלו שמעתי אלפי פעמים.
אין לי טיקטוק.
אין לי גם אהבה.
היה בי פעם ילד או ילדה.
והרגתי אותו,או אותה.
הפלתי,
ככה קוראים לזה,גרידה,שאיבה,יניקה
אנערף
יש מגוון כל כך רחב של שיטות שאתה מרגיש כאילו אתה בסטארבקס מתלבט בין מקיאטו עם חלב חם בצד לבין אמריקנו קר.
וזה ילד.
זה פאקינג עובר,זה חיים שגדלים בתוך הבטן הקטנה שלי,
נו טוב,
כולנו היינו שם(?)
אירנה קוראים לה
לרופאה,
פסיכיאטרית,
בטח אחת שחוזרת הביתה אל בעלה ומגוללת בפניו את כל הסיפורים שהאנשים ההזויים והחולים שפכו בפניה,
איזה עבודה מצחיקה זו,
לנתח נפש של אדם.
בטח ההפסקות סיגריה שלה הן כל חמש דקות
וכמה נייר בטח עף להם פה במרפאה רק על הגיז׳דורים של אחרים,ואיפה חננה של 40 ילד לפחות ביום?מינוס עשר מגעילים שאוכלים את שלהם
ואיפה הגלגלת הענקית הזאת של הגניקולוג
שכולם יודעים שהיא לא הוחלפה מאז המנדט הבריטי וסניטריה זה ההפך הגמור מהנייר זכוכית המגעול הזה,
הוצאה אה
כל הסיפור הזה בריאות חולי חיים.
אני יושבת וכותבת וחושבת ונבהלת ויש בי צד מאוד אדיוטי שאפילו מתלהב כאילו אני מינימום לפני דייט והרגע בדקתי במראה של אוטו רנדומלי אם שרה התקשרה,
מאיפה אני אתחיל איתה בכלל
מה היא תשאל?
ושאלת השאלות,
מה יוצא לי מזה
כי אני אקח הכל.

אבסורד
אני דופקת לה בדלת 3 נקישות עדינות בחשש,
מכינה את עצמי לכל השיחה,
פותחת את הדלת הצורמת,
״30 שקל זה עולה״
היא אומרת במבטא רוסי קליל ומסתכלת עליי עם המשקפיים העגולות האלה שלה,
מצחיק הסיפןר
תיארתי לעצמי שיהיה לה שיער אדום כיאה לאירנה טיפוסית ואיזה ספה מזמש או משהו,
״30 שקל״
היא חוזרת שוב,
לא מבינה בטח למה עמדתי כמו ניצב שוקיסט ובהיתי
אשכרה המשפט הראשון שהיא אמרה לי,
וכמו איזה מובסת אני מוציאה תארנק ומגישה לה תאשראי השחוק שלי,
״מזומן״ היא עונה לי בטון מתריס
סרבק,מה זה ירקנייה?לא באתי בשביל הפלפלים שלך גברת באתי לבכות לקחת תמרשם שלי ויאללה,
ואני והראש הפנטזיונר שלי חיים באילוסטרציה
שעכשו נדבר והיא בטח תנגב לי את הדמעות
ונרכב על פאקינג חדי קרן מעורפלות מבנזודיאפינים לעבר השקיעה
אני היא והכדורי שינה.
מפשפשת בתיק המבולגן להפליא
כמה קטן ככה בלאגן,מסטיקים מפוזרים וקבלות רב קו ואיזה עשרה כרטיסי ביקור של נהגי מוניות שלקחתי ברגע של פרגון ישראלי.
סעמק אין לי מזומן,
״לא נורא קחי קבלה תשלמי אחרי זה״
מקשקשת במחשב שלה ומדפיסה.
וואלה הוחמאתי,
ככה נותנת בי אמון אירנה,כזה מהר ועוד בלי ספה מזמש ועוד לא פתחתי תפה,
בטח זיהתה עליי שאני לא כמו הסחורה האנושית שפוקדת אותה כל יום,
וואלה מאמינה בי אירנה,
פלזמה היא רשמה לי,הרוסייה
וכמה המלצות שאני אלך לטפל בעצמי
ושזה חשוב
וגהה ותל השומר ואללה ודונייא וטיזי
אממה,
מסתבר שזאת תרופה למפגרות כמוני שאוכלות קוראסון ומקיאות שעה.
ולדיכאון
ןלחרדה
ועוד הרבה מילים גבוהות.
סעמק
30 שקל.
נו טוב.
כולנו היינו שם.