נגמרו לי המילים.
החרוזים.
השורות.
רק לב שואל.
שותת.
לא מבין.
לא קולט.
לא יכול.
לא שולט.
איך את ככה,
חזקה?
איך???
איך נשארת מאמינה?
ולמה אני לא?
לא, לא מקנאה,
אבל בהחלט לא מבינה...
ובבקשה,
אני אוהבת אותך.
תני לי לשאת איתך את המשא.
אל דאגה, הוא כבד.
לא יחסר לך מאומה.
בטחי בי, חבירה,
כי איני חבירה.
אני אחות
נאמנה.
אוהבת.
אהובה.
לא אחיה את חייך.
זה רק את מסוגלת.
אבל תני לי מקום בהם.
ותודה, כי כבר נתת
ואת ממשיכה לתת.
ותודה למי שהביא לנו מתנה.
מתנת חברות.
מתנת אהבה.
מתנת הכתיבה.
ואת את.
ואני אני.
ואנחנו אנחנו.

Love you
Toby