הם התחילו לי לפניי חודשיים בערך.. זה התחיל בלפנטז בלילה על ניסיון שלא הצליח ואיך כל מי שלאט לאט למד לשנוא אותי בא ואומר שהוא אוהב אותי בעצם.. שלא רוצים שאני אמות.. פנטזיה פה ושם.. ואז מצאתי את עצמי חושבת על סידורים.. מה אני יעשה עם החתולה שלי? היא תסתדר בלעדי? וחוץ ממנה מי עוד יפגע? ואז התחלתי לחשוב על אמא ואבא והאחים ואיך זה ידפוק להם את החיים.. ואז הבנתי שאני לא יכולה לעשות להם את זה.. אבל המחשבות מתגברות מיום ליום, היום אספתי לי כדורים שכתוב עליהם באזהרה להיזהר ממנת יתר שכן דווחו מקרי מוות... אני צריכה עזרה. אני רוצה שיהיה לי חבר לפנות אליו.. אבל אין. וגם אם היה מה הייתי אומרת לו?
אני בת 26, בלי חברים, הבן זוג האחרון שלי היה לפני 3 שנים וגם המערכת יחסים הזאת הייתה על גבול המתעללת.. אין לי אף אחד.. אני גרה אצל ההורים. אני חיה טכנית אבל בפנים אני כבויה.. אין לי לשבת עם חברים ולנסות לשכוח מהעולם הנורא הזה.. אין לי חשק, אין לי רצון, ואין לי מישהו שיהיה לו אכפת מספיק כדי לעזור לי לצאת מזה..
אני כל היום עם המחשבות של עצמי, והן לא מפסיקות פשוט. לילה אחרי לילה, בוקר אחרי בוקר, שנים שאני לבד וזה רק הולך ומחמיר...
אני לא יודעת מה לעשות.. מה לעשות? אני צריכה עזרה